חזרה לאנושיות מתנשמת

 

1.  אני חשה שנשים חלשות יותר כשזה מגיע למערכות יחסים. אבל נדמה שהן בעצם חלשות נקודה.  היום בשיחה עם חברה (היא רופאה) דברנו שאנחנו בתחומים 'לא נשיים', ואיך זה לא משנה כלום מול גבר. איך מול גבר הכל נמס ועומדת פשוט מישהי חשופה שחוששת שייעלם לה או לא ירצה.  זו החולשה הנשית שגברים כל כך חומדים. ואני לא יודעת איך זה אצל אחרות, אבל זה עושה לי קשיים. יש לי הקלה כל פעם שיש דמות גברית מעט א מינית, שלא כופה עלי את מערכת המושגים הרגילה.  אבל גם זה בולשיט, כי האדם שהכי פגע, הכי משל , היה יעני לא מיני ולא גברי.  והוא היה חסר רחמים.  זה רק מראה שאי אפשר להתרחק מהאנושי. כמה שננסה זה יחזיר אותנו חזרה לאנושיות המתנשמת הזאת, בכוח הולך וגובר. 

 

2. כנראה שאי אפשר למחוק זכרונות (בניגוד ל"שמש נצחית בראש צלול").  דברים שאנשים אמורים לשכוח, גוון הלימונים ביום זה או אחר, הכל מתעורר ברגע והופך לתמונה.  החיבור לילדות, לנעורים, חזק מהקשרים של ההווה, אני רוצה לשכוח אבל לא יכולה. הילדות הייתה  יפה… אני מתענגת עליה, על הרגעים הספציפיים בהם ידעתי אושר מטומטם , תוכניות טלוויזיה וסרטי קולנוע וטעם של ארטיק. או אפילו ביקור של חברות טובות, והחברה הכי הכי טובה, וסבא וסבתא… כל אלה, נו.  אני נשלטת בזכרונות. כמו עמי המזרח, שחיים את העבר בעצם ולא מרפים מאבותיהם.  קצת. ואני, יש לי נטייה לפעמים לאלילות של אנשים או סיטואציות.  פעם הייתי נוצרית, כלומר הענקתי הערכת יתר לרגש האהבה. כנראה שעכשיו אני בפאזה הודית, נותנת הערכת יתר לעבר. 

 

3. חשבתי על זה שמי שיש לו אנטואיציות לעתיד, יודע אינטואיטיבית את סופו. זה מפחיד, לא?  מעניין איך התמודדו עם זה הנביאים. ברמה הרגשית כלומר, ואיך מתמודדים עם זה אנשים כמו הבבא סלי או אבוחצירה, המקובלים שנחה עליהם רוח הקודש ומרגישים את הנולד. אני חושבת שהבעיה שלי עד גיל 25 הייתה שלא נתתי מספיק כבוד לממד הזמן.  לא הבנתי מה מהותם של משך, של שהות. תמיד ייחלתי להבין דברים מהר. וביהדות או לימוד המקורות וכו, אני באמת, ברמה ששואלת ועונה חצי שעה לפני שמישהו אחר שואל. למרות שהרבה אנשים מערבים אגו בלימוד, אני לא מצליחה להבין איך אגו שייך לעניין. ומאחר שבכל נושא האגו שלי נוכח, צמצומו כאן מראה לי שמשהו נכון. כי ענווה היא סימן שמשהו נכון.  

 

4. מיד כשהתחלתי ללמוד משנה הבנתי שכל השוורים, המועדים או התמים, הכל תבניות כלליות לגמרי והמשנה מצביעה בכיוון של ריבוי הטוב בעולם, מה שנתן נחמה שלא באה לי קודם,  ולא חשוב אם התורה שבע"פ היא משמיים או שאנשים המציאו. הרגשתי שעוד אנשים מבינים שהעולם הזה חסר וצריך המון המון עבודה להיטיבו. והמילה טוב היא עצמה רדוקציה, כמו המילה אהבה היא רדוקציה, כמו כל המילים בשפה הן רדוקטיביות. לכן אני לא שפחה של מילים, ולכן כשהגעתי לקרוא,  חלקים ממה שנאמר שם כבר ידעתי אותן, מליבי.

 

2 מחשבות על “חזרה לאנושיות מתנשמת

  1. בימי נעוריו, כאשר היה רבי אברהם יהושוע השיל מאפטא מהלך בשדה, שמע מתוך אוושת הצמחים את הדברים העתידים לבוא, ובשעה שהלך ברחובות שמע מתוך פסיעותיהם של הבריות את הדברים העתידים לבוא; וכשנסתלק משם והתהלך בדומיית חדרו, דברו אליו אברי גופו על הדברים העתידים לבוא. עגמה נפשו, שמא לא יוכל ללכת בדרך האמת מתוך שידע לאן מוליכות אותו פסיעותיו. אימץ את ליבו והתפלל שתינטל ממנו סגולה זו, והשם הרחמן נעתר לבקשתו

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s