בינונית וסבירה

 

אני עייפה ופעלתנית כל כך בזמן האחרון, וטפטוף הייחוד הולך ודק.  אפילו זיהיתי משפטים מקבוצת הבינוניים והסבירים בפייס.  זה טוב? אחרי הכל תמיד חלמתי להיות בנאלית.  אני נזכרת בימים בירושלים, בתואר הראשון, הייתי ישנה על הרצפה מכוסה שמיכה דקה, עיניי בערו בחשכה,  והמחשבות נעו בדרכים לא דרכים, דרכים חשוכות ושחורות.  אני זוכרת את הזמן בו הייתי ווריאציה אנושית,  ומבינה שהלכתי על חבל דקיק מעל תהום, עמוקה משרציתי להבין. אבל האל או המזל שמרו עלי, המשכתי בלימודים, בעבודה, רכשתי עוד ועוד חברים והתקדמתי מבחינה אישית וזוגית.  אמנם בקרתי במקומות אפלים ונדחים של האנושי, כשהשפה פנתה מקום לדומייה, אבל הכל התכנס. תמיד הייתי ואהיה שונה, אבל להיות שונה מבפנים אין זה כמו להיות יחידי מבחוץ.

 ואני יודעת איך יכל להסתיים, זוכרת היטב מהי אימה, שבה ומאשרת לעצמי אותו פיקסל אמונה, כי מעל לכל זו הייתה בחירה שעשיתי. אדם בוחר את גורלו, אדם בוחר להיות חלק שמח וטוב בחברה – וכך יהיה.   ובינתיים, החלטתי סוף סוף על לו"ז לרומן המד"ב. אספתי את הטיוטות וההתחלות משנת 2011 ותחילת 2012, שאז הפסקתי את זה, כנסתי את הכל והחלטתי שתוך שלושה חודשים אני מסיימת טיוטת שליש. ומעבירה את זה הלאה. 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s