הערה על עורמה

 

מדוע איני מסוגלת לקרוא שירה?  יש לזה הרבה תשובות. לקרוא פרוזה עם מוסיקה גם אתקשה.  אז מדוע ?  ובכלל, פעם כתבתי במנגינה, המנגינה נשברה והשפה איננה הרמטית ונוצצת כשהייתה. אני חושבת שחוויתי את היופי, גם היופי הפיזי שלי וגם הטקסטואלי, כראשיתו של משהו נורא. כן יש פה רפרור לרילקה.  הבנתי או הרגשתי שהיפה, כשהוא מנותק מהטוב, יש בו נוראות. וזה הפיל עלי אימה. וכמובן, כמובן, מה גרוע מלהתאהב ביוצר? מה מחריד מלהתאהב בגאון?  וזה קרה לי, פעמיים וחצי. אז אני גמולה. אני לא מסוגלת להאמין לדובר שירי,  לא למיתולוגיה שדורשת שירה. קשה לי.  ופה אני מרגישה את הצמצום שהיהדות כופה; לא אוכל לעשות את האלהה של פעם, כשראיתי שקיעה אדומה בערב סתוי, כשקראתי שורות מדוייקות אצל רמבו או בודלר או ויטמן ואליוט.  הכאב הדק הזה כאילו דוקרים אותי במקום שלא ידעתי … אני לא יודעת עוד להרגיש את זה.  אני מכירה ביכולת העצומה של המראות והמילים, אבל אינני מסוגלת להאמין בהם; הם רדוקטיביים לאיך שאני תופסת את המציאות. התביעה השירית, יתרה מזאת התביעה של היופי,  היא רדוקציה לאנושי כפי שאני תופסת אותו. דווקא האהבה העצומה שזכיתי להרגיש,  בגיל 16.5 ל-א , בגיל 21 ל-מ' ובגיל 23.5 ל-הוא, למדה אותי מהו אדם יותר מכל.  בשיא האהבה הרומנטית חשתי את האמהות שלי לראשונה. נפגשתי בו, נפגשתי בעצמי כאם.  הבנתי שזה המצב הגבוה ביותר אליו נתן לשאוף ביחסים ביני לאדם זולתי.   וביהדות, רק בה, האנושי מתקבל במלואו. בלא לטשטשט ובלא להסוות. שהנמוך והגבוה והאמצע כולם מתקבלים ממקום אמיתי.   שהיפה שב למקומו הטבעי . שהטוב הוא הוא ראשית כל ולא היפה דווקא; שהטוב הוא הראשית והראשית היא בראשית.  

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s