קשה לכתוב על מתנות, מתנות סודיות כמו זו
שמקבלים ממנהיג חשוב, שאי אפשר להראות לאחרים כי לא היית רוצה להתרברב ומאידך,
רוצה מאד.  מהי ענווה?  האם היא קיימת?  אני חושבת, בזהירות רבה, שמה שנתן פיקסל האמונה
(וואט דה פאק זה אומר) היא ערכה של ענווה. 
נזכרתי בפרשת "בהעלותך", בה נאמר "והאיש משה עניו מכל האדם
על פני האדמה". הרי יכלה התורה לייחס למשה חכמה קדושה או גבורה; והנה מייחסים
לו ענווה. מה זה אומר ?

 

רצו החיים ואני מטיילת בין מערכות חברתיות שונות מאד בפרק זמן קצרצר.  שבוע שעבר נסעתי באוטובוס בנסיעה בת שעה עם
ארבעה אנשים שחיים באיזור השכונה שלי, אנשים השייכים כנראה למעמד הנמוך או הבינוני
נמוך. אנשים קשיי יום, שמחזיקים שקית במקום תיק, שמחים ומשעשעים ומלאים ספורים על
חייהם, בגידות ותככים ומזימות.  ואילו בבוקר אותו יום אכלתי צהריים עם ידידים של ידיד טוב, כולם מאסטרנטים ודוקטורנטים למדעי המחשב, שיכולים
להחליט אם בא להם לעבוד במיקרוסופט או גוגל, או אולי יבמ. שניים הם בוגרי התוכנית
היוקרתית ביותר של צה"ל, וכולם יוצאי אותה יחידה ידועה בעלת ארבע ספרות.  הוא עצמו, יהיה לפרופסור באחת השנים
הקרובות. ישבתי ודברתי אתם אך בעיקר הקשבתי, אותה עמדה שתפסתי בנסיעת
האוטובוס.   נבוכה מעט, שמחה ומשועשעת
מהדברים שנאמרו, חשתי שאיני רוצה להתערב יותר מדי בהם.  חשתי כך בשתי המערכות.  הם דברו בהתלהבות, לכודים בעצמם,  מזהירים ומרשימים מאוד ושומרים את החוקיות
המסויימת אותה הם משחקים.  החבר'ה מהאונ'
היו שנונים וברורים; כולם גברים אשכנזים צעירים שרואים רק את השביל להצלחה.  האנשים באוטובוס היו עייפים, מבינים שהשביל
להצלחה רחוק רחוק אבל, גם שלהם מוביל אותם . לאן? הזמן יאמר.  נראה כאילו להוולד לשביל ההצלחה נושא אתו מחיר
שרק היכולת לעמוד במרחק מעצמך תברר . יכולת כזו יכולה להיות רק תוצאה של ענווה ללא
שיעור, וענווה היא מתת שהצלחה אובייקטיבית לא יכולה לקנות.  ענווה גדולה היא היכולת לצאת מתוך התמונה בה
אנו נתונים ולתהות על המסמר המחזיק אותה תלויה. 
פתאום הבנתי מדוע המקורות מרוממים דוקא את התכונה הזו (לעומת הנצרות
המרוממת את רגש האהבה ביחס לשאר הרגשות). 
וזה מעניין כי קשה לדבר על התכונה בלי להשמע מטורף או צדקני להחריד.  צריך לעבור במקום של ענווה עקרונית, עזה, כדי
להבין. לתרגם לדיבור? זה כבר ייאלץ אותי להמלט מרגש אותו אני מנסה לקרב.

אני מרבה לחשוב על משהו של ניטשה. 
אמירה מתריסה, בה כתב שהוא לא מאמין שהאל קיים כי עובדה שעצם קיומו שם לו
(לניטשה) דרגה שלעולם לא יוכל להגיע אליה וזה, מסב לו צער עקרוני. והרי, ממשיך
ניטשה, האל כולו טוב ומכאן, האל לא קיים. 
חשבתי על הדברים והרגשתי את נקודת האמת העקרונית.  ניטשה היה החכם בדורו.  אין פילוסוף בדרגתו מאז קאנט.  והנה ,הוא הגיע למסקנה הזו, הנכונה עקרונית
ואין בו כל בעיה לוגית.  מדוע הגיע למסקנה
השוללת את האל?

 אצל ניטשה, הכרת העובדה שהוא
כשלעצמו אין, מובילה אותו לשלול את האל מפני שהוא תופס את האל ואותו כשתי
אוטונומיות נפרדות באופן מוחלט.  אבל אם
נהפוך ונשלול, אז נגיע למסקנה שאם יש אל (כלומר מישהו) גם אתה כשלעצמך משהו, שקבל
את חיותו ממנו.   מישהו המכונה במספר מקומות "אינסוף"
או "אין", כאחד השמות של האל. ונכתב במסכת אבות : 

 

אמר הילל הזקן "אם
אין אני לי, מי לי; וכשאני לעצמי, מה אני; ואם לא עכשיו, אימתי."

 

( פרק א', משנה י"ג )

 

3 מחשבות על “

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s