יצורים

 

אני מרגישה צער רב, גם התרגשות, על מול כמויות הידע שישנו, זה המצוי בספרים, שטרם קראתי. וגם מה שקראתי, מוטב שאקרא שוב. רק כשהתחלתי להשכיל שיטטית הבנתי כמה אני רחוקה, כמה מעט אני יודעת.  אני נזכרת איך בילדותי ישבנו כמה חברות על חול הים, אכלנו ארטיק והסתכלנו בכוכבים, המצאנו סיפורים על יצורים שמתגוררים בהם. מה השפע של הכוכבים גרם; השפע הזה האבק הזורח, לעולם בלתי מושג, המחשבה שאין עין המביטה בדברים היפים המשונים, אין אוזן שומעת את הלשונות המוזרות, אף שמריח את כל הריחות , שאי אפשר בקצור לחוות או לקוות לדעת מה בכל הכוכבים האלה וחלקם, אלה הנושאים חיים….? זה מלא אותי התרגשות. רוב הילדים מדברים עם אלוהים. ובאמת, כילדה האמנתי בו והייתי מדברת אתו.  אני חשה שבמובנים רבים אנחנו הולכים ומיטפשים עם ההתבגרות, ולכן חשוב לי לזכור שכילדה, האמנתי. גם אם בבגרות עברתי לאתאיזם לאגנוסטיקה ספקנית, כילדה פשוט ידעתי, מתוך התבוננות בעולם, שיש אמת בשיחה עם אלוהים.  האם זה משנה? האם השאלה הזו משמעותית? 

מה הדבר המשמעותי שקורה לאדם במעבר מילדות לבגרות? המין. מהי התבגרות מינית? הבשלת היכולת לתת חיים. נכון, זו גם התענגות. וזו גם הולדתה של הסטייה והשיפלות.  דווקא הדואליות שמביא אתו יצר המין לאבירי הרבייה היא מובנת, כי יצר המין הוא האפשרות לחיים נוספים. והחיים, האדם, מטבעו טוב ורע. הגיוני שהשער דרכו יגיע יהיה גם טוב ורע.  

אני לא מסוגלת היום להביט בכוכבים באותו אופן שראיתי אותם פעם. קבוצות הכוכבים הידועות, חגורת אוריון, הדובה הגדולה והקטנה, הם היו כאן לפני ויהיה פה הרבה אחרי.  המחשבה הזו מסבה כ"כ הרבה צער, אבל רק אם אתפוס אותי ואת הכוכבים כנפרדים באופן מהותי.  לעומת זאת, אם מקורנו משותף, לא רק בחומר אלא גם ברצון, אוכל לקבל את אורם הרחוק, הסרבני, ולדמיין יצורים קסומים שוודאי חיים שם, גם אם לעולם לא אוכל להפגש בהם. 

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s