רוח רוח

 

 זה
עתה סיימתי לקרוא את הרשימה הזו בניו יורקר, העוסקת בדיעכת מדעי הרוח בארצות
הברית.  דעיכה זו היא גלובלית והסיבות aלה מגוונות.  אני רוצה לעסוק
בספור שלי, בסיבות שלי.  בגיל 17
התחלתי לגלות נטיות אמנותיות בתחום הכתיבה.  זה התחיל בכתיבת ספורים קצרים
במד"ב,  ז'אנר המשלב ספרותית את שתי
האהבות הגדולות שלי – מדע ודיבור. לא ייחסתי לזה חשיבות רבה כי הדבר
היחיד שעניין אותי בגילאי העשרה היה מתמטיקה או פיסיקה.  נדלג על כמה שנים ונגיע לגיל 23.  נרשמתי, לאחר חושבים, לסדנת כתיבה.  הנחה אותה אדם מבריק, שקרא כל ספר אפשרי.  הוא לא היה מבריק, הוא היה עלוי.  כמעט שש שנים אחרי, עזבתי באיטיות את מדעי
הרוח.  הפסקתי לקרוא, לכתוב ולתרגם.  התחום כולו הוא עבורי כאדמת אירופה פוסט מלחמת
העולם.  מקום לא להתקרב. 

הגעתי פעמיים לפגישה עם עורכים בכירים שראו סקיצת טקסט שלי והיו מוכנים לעבוד אתי .  לו רציתי,  אני מניחה שהיה הדבר יישים. 

כמובן, לא היה זה רק האיש ההוא שגרם לתגובה. זה
המפגש עם כל עולם הרוח,  שלא שונה מזה האמריקאי או האירופי וכן הלאה.  באופן פשוט הסיבה היא זו:   דיבור
הוא בטוי לרצון.  דיבור הוא הממוש בפועל של
היצירה.  בכתיבה יש יצירה שאין מאחוריה
עקרון מוסרי.  בספרות, בפרט ספרות המערב,
יש ניתוק בין הרצון למוסר.   זה יוצר
עכירות בנפש, רוע ואט אט גם סבל נורא. 
מדעי הרוח לא קשורים כלל למדעים המדויקים או ההנדסה ונסיון השידוך הזה לא
רלוונטי מאז הרנסאנס. המהנדס מצדיק את עצמו כי הוא בונה משהו מעשי.  המדען מצדיק את עצמו כי מחקריו עשויים להיות
מעשיים. זו הסיבה שמדענים מתכנתים ומהנדסים מצליחים לגייס גראנטים למחקרים שלהם.
למדעי הרוח אין יישום.  מדעי הרוח קרובים
יותר לדת ולכתבי המקורות מאשר למדעים המדויקים. 
מאחר ואנחנו חיים בתקופה מבררת, 
הפער הזה הולך ומתברר וכך אי נחיצותם של מדעי הרוח .  בגלל שאין בהם שום אלמנט מסחרי, ומבחינה רוחנית
יש בהם אפילו אלמנט אנטי מוסרי,  אני חושבת
שיש משהו נכון (גם אם עצוב) בהחלשם. הרוחניות שתשרוד היא רוחניות דתית, אבל לא כמו
זו שהכרנו בעבר, אלא צורה חדשה שלה, שקורמת עור וגידים כבר עכשיו. אנשים משוועים
לרוחניות, כמהים להוטים וילכו לקצות העולם בשביל טקסטים שמדברים אל החלק האינסופי באדם. אבל לא הטקסטים של המחלקות השונות לספרות ופילוסופיה.  אלה לא יעשו את העבודה. סינדרום הנורא של תשוקת
אנשי רוח לא רק לשמאל הראדיקלי אלא לשלל משטרים אפלים ואיומים היא רק קצה
קצהו.  הסופר או הפילוסוף המוכשר באמת מבין
שביכולתו לתמרן את המערכת הרגשית של אנשים בלי לתת דין מוסרי על מעשיו. הוא בעצמו
מנתק את הרצון מהמוסר ולכן לא מפתיע שגם במחשבתו הרצון והמוסר יילכו ויינתקו.   לאחר שהגעתי למסקנות האלה התחלתי מתרחקת
מספינת מדעי הרוח השוקעת.  אמנם ז'אנר
המד"ב מעט מנותק משלל הסינדרומים של 
הספרות,  ולראייה הוא גם מסחרי
יותר, אבל המגמה שלי היא לרתום את כשרון הכתיבה והרוחניות שלי למשהו הקשור
במקורות.  לתחושתי, שם מתחוללים הדברים
המעניינים, שם מתעצבת הרוחניות המשמעותית אליה נוהרים ההמונים – ובצדק .

מה שארע ביני
לאותו אדם ניתן לראות כספור קצת עצוב שקורה כל יום.  עניין פרטי בין אנשים. אבל ניתן, בראייה חדשה
יותר, לראותו אינדוקטיבית כמייצג משהו. 
סופו של דבר השיעור שאותו סופר לימד אותי הוא שמוטב להתרחק מספרות אם
ברצוני להמשיך לשמור על עצמי ועל רגישויותיי.  
מוטב למצוא לי בית אמתי ומקורי יותר. אנחנו לא במאה השש עשרה, גם לא במאה
התשע עשרה. אנחנו במאה ה-21. ואדם צריך ללמוד לחיות את תקופתו. 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s