מרגיעה את הרגעי

 

יש לי נשמה עתיקה.  זה לא אומר (ממש) כלום, אך זה אומר שאני קרובה ל 70 מאשר לגילי.  איך נראות ידיה של בת 70?  אחיזתן חלשה ולכן האחזותן חזקה.  אני משתדלת להאחז, עושה מאמצים.  ואמשיך לעשות כן עד אשר אחזיר נשמתי לבורא ואזדקן על אמת. מקווה שזה יהיה בעוד שנים רבות ואחרי הקמת משפחה יפה ואוהבת.  בינתיים, זה אומר שרוב מה שמעניין להם לא מעניין לי. דברים חומריים כמו  כסף, נסיעות לחו"ל… זה כיף, וכשזה קורה אני נאחזת בזה, מתוך רצון שההתלהבות הרגעית תרתק אותי לעולם. אבל עד מהרה זה חולף.  חולף כמו אד.  ושוב האחיזה רופפת.   ההתלהבות שלי מזוייפת כי בתוכי אני יודעת שהעולם החומרי הוא אמצעי.   יצר המין, לבדו, אולי הדבר ה"ארצי" הגבוה ביותר, זה… כן, יש רגע מסויים במיניות שהוא קדוש, אבל זה  רגע והוא עובר חולף. ומסביבו כל כך הרבה טרחה.  אני יודעת שנכונות לי עוד עשרות שנים אבל המחשבה עליהן לא משמחת.  אני נשמה עתיקה, נשמה שמחכה.  זה לא בא חלילה מחוסר אהבה לחיים, לא. להיפך, זה בא מעודף אהבה לחיים.  אני שבה ומרגיעה את הרגעי. אבל זה לא כל כך עובד. או שכן, תלוי אי מסתכלים.

 

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s