אני מסתכלת בפייסבוק, בפיד של אנשים ממדעי הדשא. בהכללה, הם נוטים לידענות פקטיבית ולתחושה של הבנת מערכות העולם. אני חושבת שרוב האנשים ממדעים/הנדסה, לפחות קבלו הערכה בשלב כלשהו בחייהם, על מקומו הריאלי של האדם מול משאבי היקום, על מערכותיו השונות. בקצור, הם נהיים זהירים יותר פשוט כי קשה שם יותר. מעניין אותי איך הכאריזמה מחולקת לאנשים שלומדים יחסית דברים דלים יותר, ואילו אלו ממדעים/הנדסה נוטים להיות סוחפים פחות. אני לא רוצה שמדעי הדשא ינבלו, אבל צריך שנוי דחוף. מדעי הרוח דנים, בהכללה, בידע. הם עוסקים בידע ובנתוח מערכות ידע. בעבר רוב הידע היה ידע מילולי שנצטבר בטקסטים. כיום עובר רוב הידע, בהכללה, לידע בצורה מרוכזת יותר של נוסחאות או קוד. ההסטוריונים הסופרים והפילוסופים של העתיד חייבים לדעת איך לגשת לידע שאצור גם במערכות הללו. הם צריכים לדעת מהן בקווים כלליים. כי הסטוריון טוב באמת לא רק יודע לספר עובדות אוטובויוגרפיות על מדען חשוב כמו ניוטון, הוא יודע גם לעקוב אחר המהפכה שניוטון חולל. במילים אחרות הוא צריך לדעת לאמוד בכליו את מה שעשה ניוטון בכלים שלו. או להבדיל, קלוד שנון, מנסח תורת האינפרמציה המודרנית (וחשיבותו לא נופלת מאלברט איינשטיין), מה תרומתו? מדוע הוא מנסח תורת האניפורמציה ולא אחרים שעבדו על אותן בעיות? במה פרץ גבולות? וכן הלאה. ולעומתם, אמנים, ובמיוחד סופרים, צריכים לשים בתוך הקשר אנושי את המערכות הללו ויחסי הגומלין עם יחידים וקהילות. הם חייבים להבין במידה מסויימת מהן אותן מערכות, מאין באו, לאיזה צורך פותחו לראשונה וכן הלאה. כפי שבעבר סופרים היו צריכים להבין היטב את מבנה הקהילה הדתית, לדעת מיהו ישו מיהם הקדושים מהם הפולחנים וכן הלאה, לדעת איך ולמה התפתחה הנצרות ורק אז יכלו באמת לתאר במיומנות את התפקיד שלה בחייהם של בני אדם, והרי סופרים עוסקים בבני אדם, הם חייבים לשלוט באופן עמוק יותר במבנה הנוכחי של השווקים, של ההיי טק והביוטוק, של המערכת הפיננסית, מערכות שמעסיקות מליונים ברחבי העולם ומשפיעה על חייהם. בהתאמה, סופרים חייבים להמשיך להיות מעורים בדתות מפני שהדת עדיין מלאת תפקיד משמעותי בחייהם של רוב האנשים בעולם (להוציא קבוצה קטנה ביותר במערב אירופה, שעם השנים תלך ותקטן).
אני חושבת שתפקידם של מדעי הרוח (והחברה) הוא מכריע, אבל השנוי חייב להיות יסודי. אנשי מדעי הרוח והחברה חייבים לקבל הכשרה ריאלית וטכנית. הם חייבים להיות בעלי גישה לאותן מערכות שציינתי. אם בהיקף רחב הדבר קשה לרוב לומדי התחומים הללו, אם כן מקומם של אותם אנשים לא בתחומים הללו בכלל. ברגע שפקולטות במדעי הרוח והחברה ייטיבו ליצור שיח שנוגע למערכות המודרניות, הם יוכלו להגיע ביתר קלות לתורמים שיתנו גראנטים לחוקרים שבהתאמה יוכלו לשלם לתלמידים. אבל, מדובר במעט. גודלם של מדעי הרוח והחברה נכון לעכשיו הוא פקטיבי. הם יצטרכו לקטון ולעבור טרנספורמציה מן היסוד. לאחריה, אינני מאמינה שיחזרו לגודלם בראשית המאה העשרים, אך הדבר ישתלם להם כי אין פה אפשרות אחרת. הדבר הכי טוב שאני יכולה לחשוב עליו הוא שפרופסורים אמריטוס ממדעים ומהנדסה, שיש להם רצון ועניין להקנות ידע כזה לחוגים שעוסקים בידע המדע ולא במחקר מדעי (ויש המון המון אנשים כאלה) יקחו על עצמם בתחילה את המושכות, תוך רצון ליצור שיח, בין היתר, שנוגע להשלכות המחקר שהם עצמם הובילו. הפרופסורים הנוכחיים במדעי הרוח והחברה לא ערוכים, לדעתי, ליצור את השנוי וגם אין להם מוטיבציה.
בנוגע למחלקות לכלכלה ומנהל עסקים. אם הן מצליחות לקיים את עצמן, הידד. אני צופה שבעוד עשור תחום המשפטים והניהול ישתנו דראסטית מאחר והמגמה היא של מעט "קודקודים" מפני שכל מנהל שמתחזק צובר כוח בתאוצה הולכת וגוברת וגזרות מנהלים ביניים הם אוכלוסיה שכנראה לא שייכים למבנה הפירמה המודרני: יש פחות אנשים שצריך להכשיר. ייתכן שצריך להכניס את מקצוע הניהול לתיכון ולהוציאו מהאוניברסיטה. מאחר ובאופן טבעי מחלקות הכספים עוסקות בכספים הן אינן סובלות מהחוליים של מדעי החברה והרוח. אבל צריך לזכור שיש מאבק על משאבים גם בין תחומים. למשל, ביולוגיה הוא תחום לא רווחי מפני שכל הכספים הולכים לרפואה, מפני שהאנשים ברפואה חזקים יותר פוליטית. המחקר "הארד קור" עובר לידי פיסיקאים ומתמטיקאים והחלק הקליני, שיש לו משמעות רצינית, עובר לרופאים ששייכים לגילדה חזקה.
עוד תחומים צריכים ללכת בעקבות הרופאים וליצור לעצמם גילדות חזקות. אני מקווה שמדעי החברה והרוח, אחרי שיקטנו ואחרי שיתחילו לעבור את המהפכה הקופרניקאית שלהם, ישכילו לפתח אחת. מי ייתן ויחזור הזוהר לדשא.
חוויות חשקניות 