קשרים ולולאות מוזרות

 

הבוקר הבנתי
משהו מוזר, ומעניין, על קשרים.  ליצור קשרים זה לא דוקא אומר להסתובב בארועים,
מסיבות ולדבר עם המון אנשים בפייסבוק. לא. כי תשעים ושמונה אחוז מההתקשרויות
החברתיות לא מובילות להתקדמות וואטסואבר, רובן נגמרות איפה שהן מתחילות. קשרים זה
ליצור חיבורים איפה שאין עדיין חיבורים, אבל לראות איך אלה יקדמו את שני צידי
החיבור. קשרים זה אומר לקלוט בעצומו תהליך, למשל, מישהו שהולך לקבל גראנט או
 השקעה ולהבין, לפני האדם המקבל, מה אפשר לעשות בו.  קשרים זה גם לפעמים,
מאחורי הגב של המנחה או המעסיק שלך, ליצור לעצמך פרוייקט שתוכל/י להרוויח עליו, בלי
שאף אחד אחר ידע.  זה אומר גם, לקשר ידיד טוב,  ומתכנת תותח, עם פרוייקט
גדול בלי שאף אחד מהצדדים ידעו כלל שהם מקושרים, והאדם היחיד שידע מכל זה הוא את. זה
אומר להגיד לקבוצת חברים מוכשרים כל מיני דברים שלא בדיוק יקרו, ולרתום אותם למשהו
אחר ממה שהם חושבים.  קשרים זה אומר להתנדב, ולהתנדב ממקום טוב ומהלב, ואחרי שנה
לקלוט שיש פה הזדמנות מקצועית דווקא, ולדעת לנצל ולתזמן אותה.  אבל קשרים זה
אומר גם להתחיל, לראשונה בחיים, להוקיר את זה שאת חושבת לא בקופסא (מה זה אומר?!) שאת
לא חושבת באופן צפוי, שלפעמים את מקדימה אחרים להבין מגמות וגם, הכי טוב, משדרת
משהו די הפוך למי שאת באמת.  מעולם לא חשבתי על עצמי כאדם שמבין את דרכי
העולם, שמבין אנשים ויודע לתפעל אותם. ככל שהזמן עובר, אני מבינה שיש לי אפשרויות
בחירה בנושא הרבה מעל מה שאני בוחרת ליישם.  מה זה להסתדר? זה לא אומר למצוא
את ההזדמנויות העסקיות, מפני שאנשים לא ירצו להעביר לך הזדמנויות באמת טובות (דה! הם
ישמרו אותן לעצמם ויעבירו רק את הפחות טוב).  זה אומר ליצור אותן. זה ליצור משהו
שלא היה שם קודם ובכך להקדים אחרים.  נכון, תמיד יש את אלנמט המזל (או האמונה)
וברגע שמבינים ש, שזה גם משמיים, זה עוזר לענווה להכנס ומרסן את האגו.  חייבים
לפעול בענווה כי ההזדמנויות הטובות צצות בהרף עין, בהבזק שאם יש לך מזל את קולטת, ואם
לא, חבל.   הדבר השני הכי חשוב הוא לעולם ואף פעם לא לחלוק אותו עם אחרים. לא
מתוך רצון לשתף ובטח ובטח לא מתוך רצון להתגאות. להסתיר את הדברים הטובים כמו
הרעים ממי שהכי קרובים לך. ולפעמים, לאלו שלא ממש קרובים, להמציא מערך פנטזיות או
ספורים שיספק את סקרנותם.

אבל מה שחסר לי זה דווקא רצון מעשי להשתמש במערך ההתקשרויות הזה.  לדוגמא
באמנות, נפגשתי עם שלושה אנשים בכירים שהיו מוכנים לעבוד אתי על הפרוייקט שלי. לא
חזרתי אליהם. למה? לא יודעת.  הרגשתי שהם לא הגיבו כמו שרציתי. העדפתי לשבת
על ספסל ברחוב ולבהות לתוך חלון של מסעדה סינית. בשנים האחרונות למדתי לקבל את המוזרות
שלי, לא להלחם ולסלוד ממנה.  נכון, אני לא כמו החברת שלי שלמדו כלכלה או
רפואה או פסיכולוגיה באוניברסיטה או מכללה. להן יש יתרונות משלהן ולי, יש משלי.
 אני לולאה מוזרה, הן חוטים אציליים שנמשכים בין נקודות.  כך זה, וזו
המציאות. אולי גם ללולאות מוזרות יש יתרונות. 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s