עוני

 

עוני #1  עוני כלכלי #

בנאדם חוזר הביתה ביום חמישי בערב. עוד יומיים שבת, הוא יודע שחשבון הבנק שלו במצב רע. אשתו מחכה ללכת לעשות קניות והיא תבקש ממנו את הכרטיס. אבל הכרטיס לא מכסה, וההלוואה האחרונה נגמרה. אין לו, והפעם על אמת. הוא מתחיל להרגיש כאבים לא ברורים בבטן, כאבים שהולכים ומחמירים עם השעות. הוא נמנע לדבר על זה עם אשתו. הוא שומר את זה לעצמו. לבסוף, בחמישי, הוא נותן לאשתו את הכרטיס. היא ושתי הבנות נוסעות לקניון בקו 129.  אחרי חצי שעה אשתו מתקשרת,  הכל היה בסדר בסופר אבל בקסטרו הכרטיס לא עבר. הוא אומר לה שיש כרגע בעיה טכנית . אשתו מתעצבנת, למרות שידעה שהדברים לא הולכים אבל חשבה שהוא הצליח לסדר את זה.  הבת רוצה ג'ינס וכסוי חדש לטלפון.  אשתו והבנות מגיעות הביתה, אשתו נותנת לו שטיפה איך השפיל אותה בחנות. הוא מסתכל לה בעיניים ורוצה לדבר אבל אין מה לעשות. הוא הולך לישון וקם ליום שישי בבוקר, אבא שלו מתקשר ואומר שיבואו לארוחה וההם וההם באים.  הוא חושב על ההלוואה מהבנדוד, שיהיה בוודאות , שלא ברור לו בכלל איך יחזיר. למרות שכשלקח אותה היה בטוח שזה בסדר. הוא אומר לאביו שלא יוכלו לבוא.  ככה השישי מתקדם והוא מרגיש כמו זר בבית  אבל עוד שלוש שעות שבת ואי אפשר כבר.  הוא נכנס להתקלח, וכשהוא יוצא אשתו כבר עסוקה לגמרי במטבח והוא מתלבש ויוצא.  בדרך הוא אומר שלום לשכן והם מדברים אבל אז הוא איכשהו מעלה את עניין הבעיות. ואז השכן אומר, בשבת לא צריך לחשוב על הדברים האלה, והשם גדול ויעזור לו בפרנסה אמן.  הוא עובר על יד פארק שהעירייה שמה בשכונה שלהם אחרי ששכנים התלוננו, למרות שעדיין יש שם ריח של זבל. הוא לא מפסיק לחשוב על בנדוד שלו ועל זה שיבוא לארוחה ואז אביו יידע למה הוא ואשתו לא באים.  אשתו לא יודעת מכל זה.  הוא מסתכל על מזרקה באמצע הגינה ופתאום מתחשק לו שהמים השחורים יהיו יותר עמוקים,  שהוא יכנס והם יכסו לו את הראש. הוא מרגיש שבא לו לצלול בחשיכה. אחרי חצי שעה הוא קם  וכשהוא בדרך הביתה, לארוחת שישי,  האויר צלול וכל העננים נערמים רחוק.  

 

עוני #2 עוני חברתי #

בנאדם עובד בחברה, אולי חברת הייטק.   הוא חולק משרד עם עוד שני חבר'ה.  הוא נכנס ויושב על המחשב ומתפתחת מעל הראש שלו שיחה. אף אחד לא שואל מה הוא חושב בעניין. הוא צוחק בעצבנות ומקווה שישאלו, אבל לא שואלים.   אחרי שעה שהוא יושב על העניינים ונמאס לו הוא רוצה לדבר עם מישהו. הוא מתקשר לידידה שלו, נ', היא לא עונה.  הוא מסמס לה והיא עדיין לא עונה.  החבר'ה מהמשרד מתחילים לדבר על ארוחת צהריים.  הוא מרגיש כאב לא ברור בתחתית הבטן, פחד. הוא מסתכל ל-ג', הבנאדם שמארגן את הדברים האלה, ומקווה שהוא יסתכל אליו בחזרה ויזכור לומר לו לבוא.  כל מיני אנשים נכנסים למשרד וסמסים מתחילים לרוץ. הוא יושב שם על ידם ובכל זאת מקווה שיגידו לו לבוא. הוא מסתכל בנייד שלו ו-נ' עדיין לא החזירה לו צלצול.  הוא לוקח את הארנק ונעמד בקרבה לחבורה מהמשרד, עדיין בלי להגיד כלום. מישהי מהחברים עוברת ואומרת לו שלום והוא מנצל את זה ומתחיל לדבר איתה.   מישהו אחר מהעובדים נגש אליה ושואל אותה אם היא באה אתם לאכול. הוא מסתכל לבנאדם ששאל בעיניים ומחכה שישאל גם אותו. השאלה לא נשאלת אבל הבנאדם ששאל בכל זאת עומד בזוית שמאפשרת לו לראות את שניהם כך שבעקיפין, ניתן לומר, הוא הכיר גם בקיומו ולכן אפשר אולי להסיק שגם הוא מוזמן לארוחת הצהריים.  העובדת מהמשרד משתכנעת והולכת לקחת את הארנק שלה והוא נשאר במקום ומחכה לה. כשהיא חוזרת הוא מנצל את זה ומתקרב לקבוצה שעומדת בכניסה וכולם הולכים לאכול.  אחרי כמה שעות הוא חוזר הביתה. אין לו תוכניות להמשך היום, כמו שחשש. אין לו כלב לטייל אתו כי הוא אלרגי לחיות. אז הוא מדליק את המחשב ובוהה קצת  בחדשות ובערך באחת עשרה פשוט קם והולך לישון. הכאב בבטן עדיין, לא עוזב. 

 

עוני #3 עוני זוגי #

בנאדם פעיל במקהלה כבר שלוש שנים. הוא משתתף באופן רוטיני בקבוצת האופניים ליד הבית שלו. הוא גר עם שני שותפים ומתחיל לעבוד בשבע בבוקר. יש לו רכב שחברים שלו נתנו את הכנוי בומבהמוביל.  יש לו המון חברים בחמישה מעגלים שונים.  לפעמים המעגלים האלה מפתיעים אותו כי אין קשר ביניהם.  החבר הכי טוב שלו הומו, אבל ללכת איתו למועדוני הומואים נמאס לו. יש לו מלא ידידות בעיקר מהמקהלה, אבל שם מדובר בבנות מבוגרות ולא אטרקטיביות. יש לו ידידות במעגל האופניים אבל גם אלו בנות מבוגרות יחסית והקשר שלו איתן רק ידידותי ולא מאוד עקרוני. הוא יודע להצחיק ולגרום לכל מי שפוגש אותו להאמין לו. ככה אמרה לו ידידה. יש לו עבודה שהוא אוהב למרות העשר שעות ביום,  הוא משתדל לחסוך כסף ובינתיים גר עם שני שותפים שהם בעצם גם חברים טובים בלי קשר לדירה. הטלפון שלו לא מפסיק לצלצל. יש לו בלו"ז שני מפגשי אלכוהול עם שלושה מעגלי חברים, אחד בבית של ההוא ושניים בבית של ההיא וההיא האחרת. בפעם הקודמת הם צילמו אותו אחרי שהשתכר ונרדם על הספה בסלון. הם שמו על יד זה כותרות מצחיקות וחלק מהתמונות עלו לרשת. זה היה בטעם טוב והוא חיבב את זה וחברים עשו לייקים.  אבל דבר אחד מבאס אותו באמת, שאין לו חברה. אף פעם לא הייתה לו. רק אחת, אבל היא כל הזמן הכחישה שהם חברים. הוא היה מתקשר אליה ללא הרף, שלוש פעמים ביום, לרוב היא לא הייתה עונה. זו הייתה בחורה שקטה כזו והוא מאוד רצה שהיא תהיה אתו. הוא ידע שהיא בעצם רוצה אבל בגלל הסגירות שלה, לא מוכנה להודות שהם יחד.  כשהם הכירו היא הייתה בדיכאון והוא עזר לה.  היא כל הזמן הדגישה בפניו שלא יספר לאף אחד שהם מתראים.  הוא היה בא אליה ומתקשר וכמעט תמיד הם לא היו נפגשים אחרי השיחות, שיחות שהתארכו והתארכו, כי היא תמיד לא יכלה להפגש.  בסוף זה נהיה אבסורד והוא ויתר.   למרות שהיא לא תודה בזה היא והוא היו חברים. והוא רק צריך למצוא עוד בחורה כזו שהפעם תסכים להודות, שהם יחד.  לחפש סתם דברים לא בא לו, הוא רוצה חברה כמו כל החברים שלו מהמעגל השני, שנפגשים לחומוס ואז שולחים לחברות שלהם תמונות של עצמם אוכלים חומוס או תמונות רק של החומוס.  חוץ מזה הכל מסודר אצלו, אבל למרות זאת הוא לפעמים נהייה מאוד עצוב בגלל העניין שאין לנקוב בשמו.   

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s