חוק שימור האהבה


אני לא יודעת אם יש לי מילים לכמה שאני אוהבת את הרב.  אין לי די מילים, כנראה.  האם זה רק מפני שהוא עלוי? מפני שהוא הרב הראשון ממנו למדתי? לא. זה מפני שהוא הרב שלי. איך יודעים ?  כי יודעים, בכל מפגש יש תנועה. ותנועה אומרת על חיים. אני מגיבה תמיד לשיעור. תמיד. ואני לא אדם שמגיב כל כך בכלל בחיים האלה.  אז לא משנה באיזה מצברוח או הלך מחשבה אני מביאה אתי, תמיד יש תגובה חזקה. כמו פולס של חשמל.  אחת הסיבות, אולי, שהרב הוא הרב שלי, נובעת מדרך החשיבה הדיאלקטית אצלו.  כמוני, הרב אומד דברים על דרך הניגוד: על ידי ביטולם או סילוקם הוא אומד אותם. אנשים דיאלקטיים חושבים באופן כזה. זה יכול להביא לידענות רבה, לכוח אינלטקטואלי, אבל גם להרסנות אם משתמשים באופן לא נכון. החיוּת שלו שקורנת עם התמשך השיעור, שמתחילה פשוט בזכות היותו מי שהוא, היכולת לאגד סביבו, וממשיכה בכוח שנובע מעיסוק בדברי התורה ובחכמה ובדברים שאנשים אומרים, אנשים שעד לפני רגע נראו לי רגילים ובנאליים אומרים דברים מדהימים מתוכם.  וזה מרגש.  וזה כנראה גם כי את הדברים הכי גדולים עברתי בשתיקה.  ולא מתוך צורך או רצון להראות את מלוא מי שאני.  שלפעמים אנחנו עוסקים בנושא כלשהו, ואני כבר מקשה על זה קושייה ואחרי דקה גם עונה לה, ואז אחרי חצי שעה מישהו שואל את אותה שאלה והרב מתלהב, כי זו שאלה מעולה, ואז מחכה קצת שמתפתח הדיון, ומשיב.  ואני מחייכת לעצמי במן ספוק ילדותי.  וכמובן, קורה שלא חשבתי על קושייה מסויימת או מישהו אחר חשב. או מישהו מביא תשובה מקורית. ואז זכיתי, זכינו כולנו לשמוע ולהשכיל. וכל הדינמיקה הזו היא תוצאה של אישיות הרב. כמה תלמידי הרב אוהבים את הרב?  המון. זו מילה? לא באמת.  איך אפשר לתת מידה למפגש עם אדם שהוא מצד אחד לא חברי או אישי ומצד שני כל אלו ואף יותר מכך?  מפגש שמצד אחד מגיע עם גבולות וחיצים ברורים, ומאידך נובע הכי עמוק אל הנשמה, תוך מתן אפשרות לתמידים למרחב משלהם, מקום לחלוק ולבחור.  ואז מאוחר יותר, היכולת לחבר את קורפוס הידע שמגיע במפגש עם הרב בשיעוריו, החוצה, אל רבנים אחרים ותפיסות אחרות. כי היהדות מקשה אחת בסופו של דבר.  ואני חושבת על הרב עובדיה יוסף זצ"ל. הרי מה הקשר שלי אליו? מעולם לא ראיתי אותו.  אבל אני יודעת שהרב שלי מעריץ אותו ומביט בו, יחד עם מאות אלפים, בדומה שאני מביטה בו.  ומתוך כך, מתוך חוק שימור האהבה, חוק שימור הכבוד, אני מסוגלת להוקיר את הרב עובדיה עצמו.  להעריך את הקורבן שהקריב כשבחר בחיי ציבור.  אבל בסופו של דבר רב זה אדם שאתה מסוגל לשים חיץ ברור בינך לבינו, רשאי לחלוק עליו,  להבין איפה המחשבות שלו אינן מתיישבות עם היותך מי שאתה. ויש מקומות כאלה, בהחלט.  ודווקא בגללם אני מבינה את גודלו אפילו יותר.  רב הוא אדם שאתה מסוגל להבין שיבוא יום ותאלץ להפסיק לראות, כי אתה רוצה להמשיך לברר מי אתה ואיך אתה חווה את המקורות. קצת כמו עם אב ואם, כנראה. אבל תמיד תשאר תלמידו של הרב שלך. 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s