חיוך בלי פנים

 

מהו העול היותר קשה:  נפש כמהה למישהו שמצוי פה, ממש מעבר לפינה, ולא ניתן להשגה? או, נפש כמהה למישהו שלא נמצא בשום מקום אבל יודעת שהוא נמצא, מתוך רצונה?  השני, בסופו של דבר, קשה יותר; להגיע למקום שהלב כמה למילה ( איזו בדייה שלא תהיה שהאדם מכנה בסופר מאסיביות "אלוהים") זה להודות שהחיים נכשלו; החיים נכשלו לספק לי מתוכם משהו, או מישהו, שירווה את הצימאון. לא, לא, קשר עם גבר הוא לא תחליף לאהבת השם. או לאמונה.  ולפיה, החיים נוצרו בידי היוצר האולטימטיבי – האל.  איך יכול להיות שאני משתוקקת למי שיצר עולם חסר? שמענה אותי?  עולם שאני מסתובבת בו מוכת שיעמום, כי הדברים העקרונים כבר נהירים לי ואני בוהה באנשים חוזרים בווריאציות שונות על נושאים נשנים, ומאידך חיוורת מתלאות החפוש? איך זה שאני משתוקקת ככל שאני לומדת, עולה מבחינה רוחנית? אני משתוקקת ומשתתקת.  אני מייחלת להראות ורוצה נורא להתחבא.   קשה לי אפילו לדבר, כל המילים הגדולות מטופשות באותה מידה; כל מילה קטנה, טפשית בדרכה שלה.  ככל שאדם מתפתח הוא משתוקק עוד יותר,  לכן זו עדות לכך שהוא מתרחק. ממי? ממי שרצה להתקרב אליו, עבורו התפתח ועלה… משתתק, משתוקק, מתרחק… אין מנוס מלהודות שהאל הוא סאדיסט. אז החיים האלה אבסורד או מה? האם באמת כך אנחנו רוצים אותם? אבל מתוך האבסורד, אם לוקחים עוד צעד, אין מקום לצער מהסוג שאני מגלה. בקצה האבסורד יש חיוך אדיר ללא פנים. שיח ההומור צומח משולי מקום החושך המוחלט. כן כן.  אמתין לחיוך ללא הפנים. וזוהי רשימה אופטימית בסופה. 


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s