משהו הפסיק לעבוד, איזו דלת נטרקה. לא זה לא זה, היא פשוט נסגרה לה כשהייתי עסוקה בדברים אחרים. אני שומרת כשרות ושבת באופן חלקי, הולכת לבית כנסת בערבי שישי, עדיין אגנוסטית, פיקסל האמונה עדיין מנצנץ, אבל זהו. אני לא הולכת להפוך למשהו אחר. אני לא הולכת להתכחש למי שאני, גם לא לחשוב שלדת יש את כל התשובות. אני קרובה לרגש היהודי מתוך אמונתי (חסרת הביסוס) שיש אמת אחת, מוחלטת, מעל לנראה. זה נכון שהאמת הזו נתפסת באופנים אחרים אצל אנשים אחרים שמייצרים מערכות ייצוגים בהתאם, אך אני מאמינה שהמערכות האלה יכולות לדבר אלה עם אלה ובכך להתקדם, וההתקדמות עוברת באותה אמת מוחלטת, שהיא מעבר לשפה ולעולם המוכר לנו, אם כי, בחלקה, עוברת גם בו.  אני נוטה להאמין שהאמת הזו פרסונלית, או שצריך לחשוב עליה במונחים פרסונליים ולא במונחים אובייקטיים. ובכך אני קרובה לחשיבה היהודית ולא היוונית. אני גם מאמינה שהאני הוא דבר יפה ואמתי ולא צריך לבטלו, ובכך רחוקה במהותי מהמחשבה במזרח.  אבל מעבר לזה,  אני לא מסוגלת להתעטף במיתולוגיה הדתית ולהסתפק בה. אף אחד לא יכול בעצם, בדורנו. אני חלק מדור מברר שדוחה מעליו כל מיני התעטפויות כאלה לטובת…לא משנה לטובת מה, העיקר להמשיך לנוע.  זו תנועה שלא אחרה לבוא בעקבות מפגש קשה שהיה לי בדיוק לפני שבועיים, שאינני מסוגלת לדבר עליו ישירות, אבל במובן מסויים ההתעטפות האמונית הייתה דרכי לעמוד בו מבלי להנזק. והאל יודע מה היה קורה לולא הייתי מגיעה מוכנה. אבל העובדות נותרו כמו שהן, המחיר הפנימי שאני משלמת כחמש ומשהו שנים נותר בעינו – החיים עצמם – אני מבינה.  

 

הבוקר הקצתי מחלום ביעותים; חלמתי שאני בחללית עם עוד קבוצה של אנשים, ביניהם מישהו שעובד אתי ומקשה עלי מאוד ביחסו, ואנחנו טסים ולאט לאט מבינים כי אנחנו כנראה עתידים להחנק, בגלל דליפת גז. אנחנו מתרחקים מאוד ובמהירות רבה ואין ביכולתי לעשות דבר. המערכות בחללית מתפקדות אבל הבטיחו לנו, לצוות החללית, דברים אחרים ממה שחיכו לנו כשהתחלנו במסע. אנחנו רבים ומתווכחים על מי אשם, אבל לא ברור בכלל אם יש ממש אשמים. לעתים אנחנו חושבים שהצלחנו להשיב את המערכות לפעול. אבל זה לא עובד.  החללית קטנה ואפורה,  היא מקושרת להמון ערוצי מידע ואנחנו יכולים לקלוט את כל התחנות האלה, אולי תחנות אחרות, אבל לא לשדר. אנחנו מנסים שוב ושוב אבל השדר שלנו לא נקלט.  אנשי החללית ממשיכים לחלק משימות מתוך הנחה, הולכת ומתבררת כרמייה עצמית, שנגיע בסוף ליעדנו והכל יסתדר. אני לא בטוחה מה היעד, נדמה לי שזה כוכב במערכת שמש קרובה.  כולם יצאו למסע שחצנים ובטוחים בעצמם ועכשיו הם אחוזי בעתה. 

 

2 מחשבות על “

  1. באתי לבקר בחזרה אחרי התגובה שלך, קראתי קצת ואני מנסה למצוא משהו לכתוב, אך מרגישה שקטונתי. 
    החיפוש שלי רחוק מלשאת פירות מוחשיים. אני מחטטת ביהדות מעט חיטוט חדש בלי לדעת עליה כמעט דבר, בעוד שיש לי חיבור ותיק יותר לאין-אני המזרחי. מה יצא מכל זה – איני יודעת.

    אהבתי

    • העיפי מבט בבלוג, הוא מלא בנסיונות חפוש. לעניות דעתי, האין המזרחי הוא התחלה אך לא כל המהלך. שמי לב לדמיון בין אני לבין אין בשפה העברית, זה לא מקרי.
      אני מצאתי באמונה היהודית מקום ללכת לכל הכיוונים ולהרגיש חופש.   מה שנגע בי היה המקום שיש לאהבה. והתשוקה לא פסקה, היא הפכה למורכבת מעניינת וגם רווה יותר. וכך הדיאלוג עם אחרים (חברי או אישי) מתאפשר בצורה נכונה ושקולה. כל חייו אדם נמצא בחפוש. אם יש פירות לחיפוש, נוגסים בהם וממשיכים הלאה.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s