פקסל פתאומי

 

עם השנים הבנתי שהייתה פריצה של הסופי
(אני) אל האינסופי (האל), או אולי הפוך? זה סתם משפט חסר משמעות כרגע אבל הכוונה
שנפתח הצהר לאמונה,  פיקסל אני קוראת
לו.  והכל השתנה ובו זמנית הפך מוכר.  זה החל 
ממקום של הסתר
חזק מאדם אחד שהיה מאוד משמעותי. כשמשלבים את זה בכשרון אמתי לאהוב, כמו שלי, נוצרת סיטואציית
השגה.  אני מאמינה שיש מעבר
לנראה.  כי אם הכל היה סתם במישור האנושי
המוכר מלפני, אם לא הייתה פריצה כזו, הדברים לא היו משתנים באופן שלא לי או לו היה חלק בדבר.  יש שנוי ויש שנוי.

כמובן שעצם העובדה שאני
אדם ותופסת אותו רגש גבוה אומר שהרגש הגבוה השפיל עצמו כדי לבוא אלי.   האמונה היא כמו אהבה בחזקת עשרות אלפים.  אבל אצלי האמונה מגיע דרך הלב, דרך שכלול
האהבה.  אם אצל הרמב"ם השגת האל מגיעה דרך
השכל, אצלי היא מגיעה דרך הלב.  אבל זה לא
לב במובן הפשטני של המילה (להרגיש רגשות ולבכות) כמו שאצל הרמב"ם זה לא שכל
במובן הפשטני (לחשוב מחשבות ולפתור בעיות).  זה שכלול של האיכויות האלה – הפשטה וכו.  אני מאוד מתחברת לרמב"ם כי
אני מזדהה עם הלהיטות העצומה שלו להשיג את השם, להתקרב לשם.  עם הצורך לגשר על הפער של חיים רחוק מהשם, ובו
בזמן להרגיש אותו כל הזמן בכל מבט בכל מצב בכל. אני מבינה את זה נורא,
אני פשוט חווה את זה בנשמה דרך האהבה. אבל כל פעם שהרמב"ם אומר משהו על השכל
ובאינטנסיביות בה הוא מדבר על השכל והתבונה וכמה הוא מאמין בהם כגשושה שמאפשרת להגיע להשגה, כך אני מתרגמת את זה למוכר, למה שלי ניתן ככלי משוכלל – הרגש.  ולכן גישתי למקורות די אינטואטיבית.  בכל פעם שכותבים משהו על בעיה מסובכת כלשהי, שאולי מתיש לדסקסק בה, אני מתרגמת את זה למושגיי שלא מפסיקים לתסוס וללהוט, ואז מוצאת את השמחה לעסוק בבעיה.  בכל פעם שאני לומדת אני קצת חווה אושר.    אבל דבר אחד כואב לי, שבחיפוש
של אנשים מסויימים יש משהו מונגש לאחרים, נתיב דרכו אחרים גם יכולים לחפש , לברר כו.
ואילו בנתיב שלי, עד כה, אני נמצאת בפרטיות מול עצמי בלבד.  ולכן זה עדיין נתיב נחות יותר.  הנתיב הגבוה הוא זה שנגיש גם לאחרים .  אבל כמו שלא יכולתי לבחור להיות על הנתיב הזה, אלא זה הגיע כתוצאה שקשה לי לתפוס עד הסוף, כך שאין מידת נגישותו בשליטתי.  אני כן יכולה לנסות ולשכלל את עצמי כך שבעתיד, כשאהיה אדם שלם וטוב,  אצליח להגיע לאחרים באופן אינטואיטיבי ולשתף במה שעובר בי.  אם ממילא ההשגה אצלי מגיעה מאהבה, רגש שמניח את האחר,  לא יתכן שאדם אחר לא יוכל לקחת חלק בהבנת האלה. אי צריכה לשכלל אותן כך שיהיו נהירים לחלוטין. תורה או תפיסה שלא מונגשת לאחרים היא מטבעה מוגבלת יותר. עלי ללכת נגד עצמי ולהמשיך להשתנות, להפוך לאדם נגיש מטבעו. ואז גם האיכויות שבתוכי ודרכי יהפכו כאלה. 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s