אין זמן, צריך לחיות

 

 אני כועסת על החיים שלא מאפשרים את היותי.  מצד אחד נכפיתי לחיות, מצד שני לא מאפשרים לחיות.  אז יש כאן הונאה נוראית, ועליה אני כועסת.  רוב הזמן שעובר הוא הסחת דעת. אבל הזמן עובר, וממה הדעת מוסחת?   מכך שאין זמן בעולמינו.דבר מאוד מפחיד להרגיש כך, אבל זו התחושה שלי מה לעשות: אין זמן, צריך לחיות!

קשה לי מאוד מאוד מאוד עם הנשיות, ככל שעוברות השנים. הפערים בין גברים לנשים מתחדדים, נשים מתקבצות במקצועות נשיים.  מעטות מאוד מצליחות במובהק במונחי העולם הזה, השפעה כוח מעמד. מעטות.  קשה להמנות על מחנה המופסדות, המופשלות, וכו וכו. עם אלו הרוכנות בחצאית ומרגישות מאחוריהן גבר ש"בא לו" עליהן או משהו. וזה לגיטימי. אלו החוקים, שאין שוויון ולא יהיה.  ואני אגיד משהו די קיצוני: לחיות את החיים כאישה זה לא לחיות אותם עד הסוף. זה לחיות עם רגל אחת בחוץ. זה לחיות קצת מחוץ לזמן מרחב שהוא העולם.   אני מרגישה יותר ויותר שאולי וישנה השגחה (מה זה אומר?) על העם שלי, על קבוצת היהודים או הישראלים. אבל על יחידים? לא. אולי מי שמחזיקים בפונקציות מרכזיות, מבחינה זו או אחרת.  אבל על היחידים אינני חשה השגחה, לא מבט השומר אותם. כמו שאמר עמיחי, על המבוגרים האל לא מרחם כלל.   ובכך אני שוב מוצאת את עצמי בדברי הרמב"ם, שסבר כמוני. אבל איפה הוא ואיפה אני.   הכל מתכנס לנקודה שבה אדם מבין שהוא זמני.  ובדיוק ברגע זה, הוא הולך ועושה ילדים.  ואני לא רוצה ילדים, לא באמת.  אני באמת באמת רק רוצה שיניחו לי לנסוע ברכבת, בנסיעה שאין לה גבול, בנסיעה שתקח אותי לעתיד , בלי חששות, לעתיד העתידים , ברכבת שאינה עוצרת, רק נוסעת. עד שאתעורר. 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s