משהו בגבר עדין, נוגע בנפשי בצורה ששום דבר אחר לא. גבר שמחזיקים את כף ידו ומרגישים שהיא כמו נשברת.  יכול להיות שיש לי מן משהו על הגבול, מן ניואנס גברי נשי כזה שבא לידי בטוי בפנטזיה הזו דווקא. אבל זה משהו ששום מערכת יחסים עם גבר, לא יכולה לתת. אלא עם גברים מהסוג הזה, שהם עדינים. שנמשכים לנשים אבל יש משהו אמביוולנטי בגבריות שלהם. כפי שיש משהו אמביוולנטי בנשיות שלי.  וכל עוד אני במערכת יחסים עם גבר סטנדרטי שרגיל שהוא חודר ואני נחדרת וכו, על כל מה שזה אמר, אז חלקים שלמים באישיות שלי נדרסים. וזה מדכא אותי ומצער אותי. אני צריכה לקרוא את הספר "אורלנדו" של ורג'יניה וולף, אולי כדי להסביר לעצמי את מה אני מדכאת כשאני מתעקשת על מערכת יחסים רגילה עם גבר כשאני מתפקדת כל הזמן באותו התפקיד, הנשי וכל זה.  אני מתאבלת על חלקים שלמים בנשיות שלי שלא באים לידי בטוי מול גבר, כמו שהייתי רוצה.  וזה רק גברים מאוד מסויימים שנוגעים בצד הזה, אבל הצד הזה כנראה יותר עמוק אצלי מאחרים. 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s