עבדות

 

 לא באמת יצאתי מעבדות לחירות – אני שפחה לתאוות שלי.  כי לא לי קל בזוגיות ארוכטווח, זוגיות שהיא גם חברות וכבוד והתחשבות ויחסים אינטימיים אבל גם בנייה מערכתית ותכנונים. ולמה? כי יש לי צורך רציני לגוון ולרדוף אחרי ריגושים ולהסתיר/לשחק באינפורמציה ו…אם גבר היה כותב ככה כולם היו מהנהנים בהבנה. אם אישה מרגישה ככה?  ולא בא לי להביא את הרחם שלי לאחרים. אז כן אני אעשה בסוף ילד, אולי, אבל יש לי צורך לשמור על הגיזרה והיופי, ולא מוכנה שהם ידהו בשביל לידות או מה שלא יהיה.  בלי התאווה, בלי הנחשקות והיופי שלי, בלי מבטים עורגים, אני לא מרגישה בחיים.  זה קצת עצוב מה שקורה לי; הייתי תלמידה מצטיינת של הרב 4 שנים, למדתי וקראתי כל מה שיכולתי. הדירה נקייה וממורקת לפסח, אני באמת עם פקסל אמונה בלב. אך לא מסוגלת נפשית להתמסר לאורך חיים שחלק מבני משפחתי חיים בו, של התמסרות לעבודה הדתית וכו.  סממני הדת וכו.  במידה מסויימת כן, לקחתי לי, אבל במידה אחרת לא.  ככל שאני יותר מעמיקה ביהדות התאוות שלי מתחזקות, והמאבק בהן הופך חסר סכוי. 

 

 

מחשבה אחת על “עבדות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s