צללית

 

בסופו של דבר אני בנאדם של שוליים, שנמצא בצל – צללית. זה נמצא בנשמה, לא משנה כמה אנשים חזקים אפגוש שיגידו לי שאני סופר אינטליגנטית או יעגבו עליי, בנשמתי בתוכי אני בנאדם נדח, בנאדם של שוליים.  אני מגוננת על האנדבידואליות המאויימת שלי בפראות.  אני מרגישה את ההאחדה שהאנושות עוברת, דרך כל הסמארטפונים  וזה דוחה אותי.  ואני מגנה על עצמי, פשוטו כמשמעו.  

רציתי חבר, רציתי דירה, תואר מתקדם (ולא בפאקינג מנהל עסקים וכל השטויות האלה), רציתי חיים טובים ונורמליים…  והשגתי את זה.  לומר שזה לא חשוב? זה חשוב.   בלי שמשיגים משהו אי אפשר לאפס אותו, או את עצמי.  אני מבינה בנות שרוצות להיות יפות וחושבות שאם היו כוסיות הכל היה מסתדר. הן לא יודעות אחרת, הן לא יודעות שאפשר להיות כוסית ולהמשיך להיות צללית.

הצורך הנואש שלי בכך שגברים חזקים בעלי מעמד ירצו לזיין אותי. רק הרצון שלהם מספיק, זה כל מה שאני צריכה.  להרגיש שמישהו כזה שואף לזיין אותי (לא להתאהב בי או משהו, פשוט היצר) , כמו אישור לעצמי שאני קיימת. שאני עדיין בעולם הזה, שלא עברתי לעולם הבא.  ההאחזות שלי בחיים כל כך חלשה שאני זקוקה למנגנונים פרימיטיביים קמאיים ביותר.  גבר חזק ששואף לזיין אותי. זה אומר…את נחוצה. יהיה בסדר.  לא מפריע לי שאני אינסטרומנט, להיפך. האינסטרומנט מייצר משהו פרקטי ומובן במציאות.  למשל, צלחת משמשת לאכילת פשטידה. כורסא משמת לישיבה.  מספריים משמשים לגזירה. כוסית משמשת לפורקן היצר. זה אפילו מרגיע אותי, לדעת שאני כל כך מוגדרת. 

אני לא מצליחה להרגיש מגיל 24, נשבר לי הלב בצורה כל כך קשה שאני לא מצליחה למצוא שם רגש. רק חלל .  וזה לא רק מה שקרה בגיל 24, זה כל מה שקרה לפני גיל 24, בגילאי 17-24.  אולי אלוהים רצה אותי קרוב, שלא אוהב אף גבר כמו שאני אוהבת אותו. אולי למצוא קצת משמעות בכאוס .  אני לא מוכנה לוותר על מי שהייתי פעם בשביל מי שאני עכשיו, חייבת לחיות עם כל הזהויות שלי כל הזמן.  וזה אומר גם לחיות עם כמה שיותר רגעים מהחיים בו זמנית.  גם הקשים, אלו שאנחנו מדחיקים כי אי אפשר יותר? למדתי לחיות אתם. איך שאמרו לי ש-נדב התאבד. או כשבנזוגי הראשון ואני נפרדנו, עניין שמעולם לא התגברתי עליו כמו שצריך.  שנאמר לי שלא אוכל ללמוד את מה שאני רוצה ואוהבת כי אין לי כשרון מספיק…  וכו וכו. 

 אין לי באמת פואנטה (כרגיל).  איך אמרה פה איזו בלוגרית? רק לפרוק.  שלחתי לרב מכתב מעומק לבי, על דילמות האמונה שלי.  והוא השיב, ועכשיו אני מפחדת לפתוח את המכתב ולקרוא. 

 

2 מחשבות על “צללית

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s