דרכים באמצע החיים

 

גיל 30 זה אמצע החיים.  ולהיות שם קשה, זה אומר להתחרות בשוק העבודה ולהתחרות בתוך העבודה אחרי שמתחילים. וזה אומר שאין כמעט זמן כי אנחנו חיים בתקופה שסדרי הגודל דיגיטליים, ואנשים צריכים להתאים את עצמם למכונות.  וגם קר לי,

אני עיפה נורא, אין זמן לסגת. כמו בנאדם שהתחיל לשחות בריכה, ועכשיו הגיע איפשהו לאמצע. מה יעשה? יטבע?  לחזור אחורה רחוק, והקדימה עוד לא נראה.  אני משתדלת מאוד להזכיר לעצמי שהכל אשלייה ולהתנחם.   סוף סוף למדתי איך לדחוף את עצמי באמנות; זה דורש ג'ינגול עדין בין יצירתיות אמיתית וטוטאלית, יחד עם מניפולטיביות וניתוק. וגם יכולת ארגון.  תמיד חלמתי להצליח, לא בצורה קאנונית במיוחד אבל שאוכל לעבוד עם האנשים הכי חשובים בתחום, שתנתן לי הזדמנות אמתית. ועכשיו ניתנה.   אני לא שמה פה השמות אבל שני אנשים הכי ידועים, מקום ראשון בתחומם בארץ, נתנו לי את ההמלצה/ ברכת הדרך שלהם על הסקיצה. עכשיו אני צריכה להמשיך ולהשלים מסת חומר ולהגיש ולהתפלל שזה יצליח. 

המחיר כבד, יצירה אמתית דורשת מחיר, דורשת דם.  אין כתיבה בלי דם. זה לא חייב להיות כל כך רומנטי, אבל זה צריך להיות אמיתי. היוצר שנתן לי את ההמלצה,  הוסיף שיצירה זו עבודה בודדת וקשה.  נדהמתי, כל הזמן תפסתי אותו ככוכב וכמי שהחיים שלו דבש. והוא עשה לי טובה ענקית, כל כך יפה מצדו. 

עשר שנים כתבתי המון סיפורים וקטעים בצורה מרוחקת, טכנית ולא מדממת. המון פעמים כתבתי וכתבתי ובסוף יצא טוב אבל לא מעבר.  וכאב לי מאוד אבל בלעתי את הרוק והמשכתי לעבוד.  זה למעשה היה אימון (בלי לדעת) עבור היצירה האמתית. כל אדם חייב להתאמן בכישור שלו, כל אדם.  אחרת לא תהיה היכולת הטכנית להוריד רעיונות למעשים.  ובגיל 30 ,אנשים צריכים להוריד רעיונות למעשים. יש לי חברים מכל מיני תחומים, מה שאולי מקשה עלי לפתח רומנטיקה של יוצרים. אני לא חושבת שיש הבדל עקרוני בין אנשים בני 30 שעובדים בסטארט אפ, לסטאז'ר ברפואה , למורה חדש שקבל לראשונה כתה לחנך. יש הבדלים!  אבל לא הבדל עקרוני, לא חיץ עקרוני. ואולי היכולת שלי לראות את האחדות, את הדומה, היא שמצילה אותי ונותנת לי כוח. 

 אני אדם יללן באופן בלתי נסבל,  לא כאריזמטי, מעצבן ומניפולטיבי.  אבל אני גם אדם שעובד קשה מאוד להשלים את החלומות שלו כמה שניתן.  אני לא אוהבת להשאיר חלומות מרחפים בשמיים.  אם יש חלום וזיקה, צריך לעשות הכל (הכל הכל בלי גבולות) כדי ליצור תנאים למימוש.  אני גאה בתכונה הזו שלי יותר מכל דבר.  אם אני באמת רוצה משהו, אני אשיג אותו.  

   קשה להיות רב תחומית, נטולת כאריזמה. גם כי אני סגורה ומבחוץ לא רואים את כל מה שיש בי.  אבל זו גם הדרך להתגונן.   בגילאי העשרים, כל מה שראיתי היה בחורים.  היום כל מה שאני רואה זו הדרך להצלחה.

 

2 מחשבות על “דרכים באמצע החיים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s