ניצוצות

 

אמרתי לבחור, הסקס ביננו חשוב כי הוא מנכיח אותך.  הופך אותך לקיים באופן עקרוני וזה משמעותי כי אתה אוורירי כזה מהטבע (מזל דלי). הבחור די אוהב לדבר ולהעביר מידע ורעיונות וכו… יש לו מלא חברים.  לא תמיד יש לי כוח לתקשורת. הוא חושב מאוד מהר ולפעמים אני לא עומדת בקצב הזה. לפעמים אני קולטת לאן הוא חותר ואין לי אפשרות לומר משהו אינטליגנטי בנושא…   אני מנסה להבין איך לשמור על הסובייקט שלי בזוגיות, איך לא להיות מהנשים האלה, לעגתי להן בנימוס כל השנים,  שאבדו את עצמן כשהתחתנו או ילדו.  אני לא אהיה כזו, אבל ברור שזה יעלה בסבל ובדידות. אני זקוקה למידה של סבל ובדידות, כיום זה כבר משהו שמובן לי לעומק.  כשלעצמם, הם רק רגשות או מצבים, קליפות. אבל הם אמצעי למסע שלי.  הרגעים המשמעותיים ביותר הם ביני לביני. לא עם עוד אדם. וזה כי המצב המשמעותי בחיי הוא המעבר העדין בין החיים למוות.   אני אדם רוחני. הנה אמרתי את זה, אני אדם עם רוחניות חזקה.  מכירים את זה כשרעבים והאוכל מוגש על השולחן ואי אפשר לאכול אותו אפילו?  כך אנשים רוחניים עומדים מול החיים. כך אני עומדת מולם. מרוב שאני רעבה ומבינה אני לא תמיד מסוגלת.  ואולי בגלל זה בדיוק.  מה זה רוחניות?  קודם כל תשוקה מטורפת. אבל גם ויתור על המימוש של התשוקות האלה. לא ממקום נוצרי שרואה במין משהו רע חלילה. אלא כי יש דרגה כלשהי שממנה,  המין לא דרוש. זה כמו שיש אנשים שכבר שולטים כל כך בחוקים שיכולים לא לציית להם? בסופו של דבר אני אתפתח כך (עוד לא שם!) שההעמקה שלי בחיים, תהיה נכונה ומוסרית ועמוקה דיו לוותר על חלקים מהם. היום ברור לי עד כמה אני רחוקה: קודם כל להקים משפחה טובה לעצמי. להיות אדם טוב, להיות יותר עקבית באמונה ובמידת המסורתיות שלי, ולא נדונה לגחמות אלו או אחרות.  אני לא מתיימרת ולא רוצה במשהו שאני לא, אבל נחוצה עקביות.  שנית, לפתח סבלנות. בגיל 29 הגעתי לנקודה מסויימת של גובה אחרי לימוד אינטנסיבי של כמה שנים, במיוחד השנה בין 28 ל 29, שלמדתי במקביל את המורה נבוכים, משנה, ליקוטי מוהר"ן…ולמדתי לעומק.  התחלתי להתקדם במהירות .  יום אחד, הרב דבר בשיעור על משהו שאמר רבי חיים ויטאל, הקשר בין הכעס לאמונה,  מי שחבר את אחד מספרי הקבלה המרכזיים ביותר (עץ חיים)  והיה תלמידו החשוב והמובהק של האר"י ז"ל.    הדברים היו כמעט זהים למה שכתבתי אני בעבר באופן עצמאי.  לא הייתה לי כל היכרות קודמת עם רבי חיים ויטאל או עם תחום הקבלה.  זה היה אפילו קודם ללימוד שלי את כתביו של רב נחמן מברסלב. על כל פנים, אחרי שקלטתי את זה הלכתי לרב והתייעצתי אתו והוא הפנה אותי לספר "עץ חיים" אך הזהיר אותי שאין לי מידת קדושה מספקת כדי ללמוד קבלה.  לקחתי את הספר וכמה ימים הוא עמד סגור על השולחן בחדרי. יום אחד פתחתי אותו והתחלתי לקרוא.  קראתי את כל ההתחלה, פחות או יותר. כלומר המבוא או הפתיחה.  הדברים היו זרים אבל גם די ברורים. זרמתי עם הקריאה.  ואז סגרתי את הספר, החזרתי אותו לשקית הניילון. בשיעור הבא באתי לרב וספרתי לו שקראתי את ההקדמה. הוא הופתע שהבנתי והצלחתי לקרוא את זה.  החלפנו עוד כמה דברים, אני לא זוכרת בדיוק. כמה ימים לאחר מכן החזרתי את הספר לספרייה. כביכול, אם הספר ניתן להשאלה מהספרייה, מה הביג דיל?  אין קריאתו של איזה חוקר או אדם מן השורה דומה לקריאה של אדם שהעמיק בדברים. לא, אני לא מדברת על עצמי בכלל. אלא שהקריאה בספר הזה יכולה לקחת כמה אופנים. בדיוק כו שאנשים רבים יכולים לפגוש באדם אבל רק מעט יתאהבו בו, יאהבו אותו. ורק אחד, אולי, יצור קשר של אהבה. המפגש טיבו סובייקטיבי. 

בעתיד, כשאהיה בוגרת ובעלת משפחה, מעורה היטב בחברה בכל מובן נחוץ, יום אחד ארשה לעצמי לקחת את הספר, ולקרוא אותו לעומקו, מן ההתחלה ולסוף. ידרש כמה שידרש.  

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s