אותיות קמות לתחייה

 

קשה לי בישראליות וביהדות שלי.  כשהייתי באמסטרדם, במוזיאון, נשאלתי
מהיכן אני. אוסטרליה, מהרתי לענות.   אני מסתכלת בפייסבוק ורואה את הסכסוך
הפנימי ואת האהבה. אני רואה את כל האותיות העבריות תוססות, אותיות שקמו לתחייה רק
לפני מאה.  אולי כי אני ממילא לא אדם נורמלי, להשתייך לעם לא נורמלי, לגור
במדינה לא נורמלית, מעצים את הכל. "אנחנו רק רוצים לחיות בשקט ובשלווה" כבר
לא תקף. הדור הזה יודע שאנחנו נמצאים בתהליך, שישנה פה תנועה כלפי מעלה, שיש בארץ
הזו תדרים שלא מאפשרים להתעלם מהדם שנשפך פה אלפי שנים. מי שלא מבין את זה הארץ
מקיאה אותו מתוכה. אי אפשר לחיות בישראל כמו
שחיים באוסטרליה. וזו הסיבה התת קרקעית שהתחברתי למסורת לפני כחמש שנים. ברגע
שהתחלתי להאמין ולהתחבר ליהדות, הצלחתי להכות שורש. הביוגרפיה שלי, מבחינת מוצא, הפגישה
אותי עם טווח זהויות רחב בחברה הישראלית.   ישראל היא ארץ שבטית, והיא
בעיקר איננה דמוקרטיה. חשוב להבין את זה.  

אני רואה את האקס שלי, הבחור הנסיכי המחונן, שלמד בתוכנית מצטיינים, שהערצתי
והיה פול מואד'דיב שלי, אני רואה אותו נסחף בתפיסות שמזעזעות אותי.  הרבה
חברים מהעבר, אנשים מבריקים בצורה בלתי נתפסת,  רגישים מאוד,  מוצאים את
עצמם בתפיסות עולם שמוציאות אותם מהקונסנזוס הישראלי.  על רקע השלטים "ישראל
מחבקת את חיילי צה"ל " לא קל לי לדמיין איך הם מרגישים. הם, שתופסים את
התעצמות הצבאיות וההדתה כפגיעה בעקרונות עליהם גדלו. עקרונות היסוד שלהם.  שקיוו
שישראל תעשה דמוקרטיה אירופאית, שהתרפקו והצליפו בעצמם על מאורעות 67 והלאה ופשוט
לא מבינים. אותה אליטה שוקעת שמחליפה אט אט את פניה.  אליטה היא לא אותה שכבה
שגוברת על השכבות והזהויות האחרות. אליטה, כלומר קבוצת ההנהגה של חברה, היא זו
שיודעת לתת מקום נכון לכלל הזהויות בחברה.  כולנו מבינים
שמתנהל פה כרגע מאבק עז על זהות המדינה ופניה.   אבל מה שכל כך מפתע לגלוי זה
שאין השכל מספיק וגם אין הלב האוהב מספיק עוד.  אומרים לי, ילדים ערבים מתו. ואני
יודעת שבאופן מוחלט זה איום ונורא. אין בי אף חלק שרוצה בזה. אבל באותה מידה אני
מבינה, בהקשר רחב יותר,  איך על אף המצב המזעזע הזה,  ישראל חייבת
להמשיך בקו הנוכחי.  יישוב שתי עובדות אלו,  שמגיעות שתיהן מרגישות
ואהבת אדם אמיתית,  יישוב זה לא מתבצע רק בשכל. הוא גם לא מתבצע רק ברגש.
 הוא מתבצע דרכם ועובר דרך האמונה, שפעם אכן יהיה טוב.   הלוואי שיכולתי
לדבר אתו ולהסביר, אבל אין סכוי.  אני תמיד אוהבת, אהבה מוחלטת, אנשים שאין
לי סכוי להדבר אתם. כאילו מראש אני רוצה בשתיקה.   כן, קשה לי ביהדות שלי, בישראליות.
כשהייתי באירופה חלפתי מול החיים המקבילים שיכלתי להיות.  אם הייתי חיה
בהולנד למשל, עם העור והשער שלי,  דברים היו קלים יותר אני מניחה.  אבל
השאלה שמחזיקה אותי היום היא לשם מה; מה התכלית?  ורק אחר כך, איך לממש אותה?
שאלת התכלית נותרת בלתי פתירה. אבל האמונה מחזיקה ומחזקת את הבערה.

 

מחשבה אחת על “אותיות קמות לתחייה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s