Drowning

 

אני צופה בפרקים ישנים של טווין פיקס, שותה קפה, קוראת את אדוארד סעיד. איזה שעמום הפכו החיים.  אני בת 30 ומרגישה כמו דודה בת 40.  אז פאקינג יש לי דירה ורהיטים, זה מה שהיה דרוש כדי שאהפוך לבנאדם משעמם ? כתבתי ל-ד' הודעה וכעבור כמה שעות התקשר אלי. "תחיית המתים", אמר. לא דברנו שנה וחצי. אחרי כמה דקות שיחה אמר שצריך לסדר משהו כי בדיוק סיים פגישה? או שהתחיל פגישה?  לא שמעתי ממנו עד כה.  פאק.  למה הבורגנות כל כך משעממת אבל???  אם הדבר הכי נכון לאדם בעולם הזה זו דירה יפה, זוגיות טובה, רהיטים, וילונות ופסטה לארוחת ערב, למה  ואיפה הגאולה?  בסוף אהפוך למדאם בובארי. או אנה קרנינה. איפה האש של גיל 20??  לא הגיוני. נינט בת 30, כמעט 31, והיא מגניבה. אני  אוהבת את המוסיקה שלה, יש לי שני דיסקים .   זה, אין תירוץ לשממון הזה. אולי זו הדת? אבל שוב, נינט מסורתית ועדיין מגניבה. אז זה לא.  לפני יומיים עברתי קרוב ל"בארבי", יצאו משם כל מיני מוזיקאים עם גיטרות ומבט קשוח וזקנים. כל כך רציתי גם,  להיות כמוהם.  כמה עצוב שאף אחד לא שם לבו אלי, מה גם שהייתי באוטובוס ואנשים מבחוץ לא רואים את מה שקורה בתוך.  השענתי את ראשי על החלון, שמעתי מוסיקה באוזניות צהובות…מה יהיה?

 

 

 

מחשבה אחת על “Drowning

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s