תלת ראשי

 

אני בת 30 ומספר חודשים. בהחלט, זו התקופה הכי קריטית שהייתה לי בחיים. צומת תלת ראשי מטורף,  גם סגירת התזה ותקווה להוציא מאמר עם המנחה על מה שעבדתי עליו, גם הזוגיות עם מ' , שהחלה בדצמבר 2013 נמשכה כחצי שנה עד יוני, נקטעה לחודשיים וחצי והשתחזרה לפני כשבועיים למקום יותר עמוק וטוב ורציני. לפחות כך אני מקווה. וגם ההבנה שהשנה אני חייבת לכתוב את הרומן מד"ב ולסיים אותו ולמצוא הוצאה וכו. הכל הכל חייב לקרות. שלא לדבר על קבלה לעבודה ספציפית שבה אני חושקת.  אבל כל הדברים היפים האלה,  יש עניין אחד או שניים שכואבים מאוד ומלווים אותי, האחד מגיל 19 והשני מגיל 14.  הם ילוו אותי כל ימי חיי, כך אני מבינה…  שתי אהבות מוחלטות לשני אנשים שמסיבות אלו ואחרות, לא אהיה אם ילדיו של זה או זה.  הזמן עוזר? לא לי. זה המחיר של לחוות הכל באוקטאבות כאלה של רגש.  ואהבה.

 

אני בת 30 וכמה חודשים.  אני והחבר, מ,  היינו חצי שנה יחד, אח"כ נפרדנו לחודשיים וחצי. וחזרנו. זה טוב מתמיד  ואני אוהבת אותו וחושבת שהוא אוהב אותי.  מקווה ומתפללת להגיע לסוף 2014 כאישה נשואה. החודש הקרוב, אלול, מתברר להיות הקריטי ביותר בחיי הבוגרים עד כה. הרבה קצוות נסגרים: התואר השני,  הקשר האישי.  עניין הכתיבה שלוקח תאוצה.  אבל יש לי חולשות ואחת מהן היא התאוות; קשה לי להיות עם אותו אדם לאורך זמן יש לי צורך נפשי ומנטאלי בעוד אנשים.  עם ההבנה הזו, יש להפנים שהקשר עם יתר האנשים  מנטאלי ואינטלקטואלי בלבד.  הקשר הפיזי והנפשי יהיה רק עם בן הזוג.  האם אוכל לעמוד בזה?  צריך אדם להיות אדון ליצריו.  יש לי יצרים חזקים ותשוקות, לא אומר שאני צריכה לפעול על פיהן.  אני רוצה להתחזק בעבודה על המידות, להעמיק ביהדות ובהבנות משנות העשרים. יש עוד הרבה עבודה לעשות. אני מרגישה מוכנה לעבור לפרק הבא בחיים, להיות לאישה נשואה לנהל בית ולחיות חיים משותפים עם בן זוגי.  קל זה לא יהיה.  מתפללת שירצה לקדש אותי.  אני יודעת שאהיה כלה כוסית 🙂