סופים וספים

 

הייתי קצת דרוכה ונוגה השבוע מכמה סיבות. קודם כל, סיום המסלול האקדמי וכניסה לתקופה מסויימת של אי וודאות. שנית, משהו שקשור לחיי האישיים וזוגיות. והייתה תחושת עייפות ומן דכדוך חורפי מעצבן שנחת עלי עם בוא הגשם הראשון.  שתי מסיבות כיפיות, אם כי משעממות, ניערו אותי ממצבי.  היומולדת של חברתי נ' חמישי האחרון הייתה גם הזדמנות לראות אנשים שלא ראיתי זמן רב, והיה ממש ממש מחמם לב.  בעוד שבועיים יש חתונה של ידיד משותף ורוב אנשי היומולדת יהיו גם בארוע זה, אז שוב נתראה ויהיה כיף לראות אותם.  חברים הם דבר חשוב!!    

בתחילת השנה נרשמתי למדרשה כלשהי בירושלים. יום בשבוע אני נוסעת ללמוד שם, בין היתר אצל הרב שלי אבל גם עוד רבנים.  אני מקווה שזה ישפיע על נשמתי וייגע בה כמו שאני מקווה, ויפתח לי מזל גם בעוד תחומים. והלוואי שאהיה שמחה יותר מהזמן!    הדבר שבאמת עזר לי, כמו תמיד, היה שיעור ששמעתי לפני כשעה מליקוטי מוהר"ן.  לפעמים אני מתביישת להודות עד כמה תורתו של הרב נחמן, אבל לא רק תורתו כי אם הדיונים והשיח שמתעורר סביבה ובעקבותיה, נוגעים בנשמתי, מרעידים אותה ומסיטים אותה ממהלכה הידוע והלאה.  כמה כוח בלתי נתפס יש לטקסט הזה לגעת בנפש ולשמח. לא צריך להיות דתי בשביל זה, צריך להיות בעל לב.   כן, הרב נחמן מברסלב ובפרט ליקוטי מוהר"ן נוגעים בנשמתי באספקטים מסויימים כמו ששום טקסט אחר לא נגע. אפילו ה"מורה נבוכים" אליו חזרתי לאחרונה בלימודי (והתחלתי עם חלק ב) לא נוגע באותה צורה ספציפית, ישירה, בנשמה.  אפילו לא "אורות" של הרב קוק שגם אותו אני לומדת לאחרונה אצל הרב.  אני רוצה להיות ספציפית יותר:  הרב נחמן מתמחה באינדבדואל, בנשמה של היחיד כמו שאף הוגה אחר לא.  לעומתו, הרב קוק מבין ומתמחה בהבנת הקולקטיב היהודי ישראלי, יש לו משנה ותפיסת עולם שהקדימה את זמנה וחלקים רבים ממנה אכן התממשו כמעט מאה שנה לאחר שפרש אותם ופרסם.   כל אחד מההוגים מתמחה באספקט אחר של החיים.  הרמב"ם לעומת שניהם חי בתקופה בה לא הייתה הפרדה כה חזקה בין היחיד לכלל. היחיד תפס את עצמו עדיין כחלק בלתי נפרד מהכלל ולכן הוא לא עסק ביחסים מלאי המתח, שתקופתנו שרויה בהם, של היחיד והרבים על כל פניו. הרב קוק והרב נחמן, שניהם הוגים מודרניים יחסית,  עוסקים רבות בהשלכות של מתח זה. המורה נבוכים הוא טקסט מוקדם הרבה יותר אך משמעותי מאוד, אפילו דיוני סרק או טעויות שמובאות שם (של הוגים בני זמנו של הרמב"ם) יכולים ללמד משהו.  אני קוראת אותו בהשתאות עם כל הקושי,  ומקווה שאהנה מהכרך השני, המתעסק בתופעת הנבואה בצורה רציונאלית.    מקווה מאוד שהשבוע יביא אתו שמחה ועליצות, התאוששות הלב והרוח וכמובן שקט יחסי בירושלים. 

 

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s