הבנות של סוף נובמבר

 

1. כשאני מתחילה ספור חדש, אני יודעת כמעט תמיד מי הגיבור או הגיבורה, אני יודעת לאיזה עולם הם נכנסים אך לעתים רחוקות אני יודעת מה הולך בדיוק לקרות ואיך יבוא לסוף.  את הפרטים החיוניים האלה אני מסוגלת לקבל רק בכניסה למן מצב מדיטטיבי, תרדמת שבה הפתרון מגיע  בשלמותו, בד"כ,  או בחלום או ברגע שאני מתעוררת או, לעתים רחוקות, בדיוק כשאני עושה משהו אחר לגמרי כמו שטיפת כלים או בישול.  בצורה דומה הייתי פותרת בעיות מתמטיות בתקופת התואר הראשון.  היו בעיות שדרשו חשיבה ושיטתית מולן. אבל היו הבעיות העקשות, שדרשו יצירתיות אמתית. אלו נפתרו בצורה המדטטיבית,  וזו גם הצורה היחידה שאני מכירה לכתוב. ליצור חלל ואז למלא אותו.  ליצור קווי מתאר לשליטה ואז לוותר עליה. 

 

2. היהדות הפכה אותי לאדם שקט, סגור, עניו ונבון ביחס למי שהייתי פעם.  היא אמנם שנתה הכל אבל לא בלי מחיר.  אינני מי שהייתי ואני בדיוק מי שהייתי.  קולי נחלש  אך למול התופעות הקצוניות ביותר, הקשות ביותר, אין בי כל פחד ואני מצליחה לסמן את נקודת האמת שאחריה הדברים מקבלים שוב סדר, חוזרים למקומם האמיתי.   ענווה היא הלם ההווה שלי.  

 

3.  הידיעות מהילדות הן אמיתות שחשוב לזכור ולחזור אליהן ברגישות, עכשיו כשאנחנו מבוגרים ויש לנו יצר מיני וחופש בחירה.  זכרונות הילדות הם הקשר הכי עמוק שיש לעולם האמת, לאשליות העוטפות אותו ולמי שברא אותם. 

 

 

2 מחשבות על “הבנות של סוף נובמבר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s