דואול

 

מה החוויה הפנימית של אישה, נאמר שהיא בת 30 וחצי, שיש לה חבר וקרובי משפחה אהובים, ומרגישה שהיא לא רוצה ילדים? שרוצה לחיות עם בן זוגה, בעלה, במבנה  דואול?   ראשית, אסלק את הקטע של לחץ חברתי; מעולם לא התרגשתי ממה אנשים יחשבו על בחירותיי האישיות ואין כל סיבה להתחיל עם זה עכשיו.  האדם היחיד שדעתו נחשבת הוא בן הזוג:  האם הוא מוכן להנשא לאישה ש(ככל הנראה) לא תרצה ילדים?  האם נכון לומר את זה מראש או קודם לבנות קשר טוב, להנשא ואז, שנתיים או שלוש בתוך הנישואין להודיע שהנושא לא עומד על הפרק?  יש בכך הונאה כמובן. אבל אני אדם זוגי ורוצה לחיות בזוג עם בעל, להנות ממשפחות המוצא שלי ושו, כוונתי הורים אחים ודודים (בעיקר בחגים וכו). ילדים זה משהו אחר; אבל האם אני באמת לא רוצה?  לא יכולה לחתום ב"דם" על משהו שאין לי מושג אם מתישהו יהיה אחרת.  רוב שנותיי לא ממש התעסקתי בנושא.  פעמיים, כשאהבתי באמת, הרגשתי שהייתי מביאה ילד עם אותו אדם.  אני מוכנה להתפשר במידת מה ולחיות עם בנזוג או בעל כשאין מדובר באהבה מסדר הגודל ההוא – ילדים לא. בלי אהבה מסדר גודל כזה, אין רצון. זה אפילו לא מודע, זה פשוט כך.  חיים זוגיים וחברתיים כן, ילד לא.   אני גם לא בטוחה שאם הייתי פוגשת היום גבר שבאמת הייתי אוהבת ילדים היו עולים כהכרח. ייתכן שלא.  העולם, אחרי הכל, מתפוצץ מאנשים. יש לי אח, ואני מניחה שהוא יעשה ילדים.  יש לי קרובי משפחה אהובים ויקרים ללבי.  וגם, כאמור, אני בחורה זוגית.  אין לי בעיה לקיים ולחיות בזוגיות.  אבל להיות אם מתנגש עם הבנה אחרת שלי; לא להאריך ימים ולעבור אל ארץ הזיקנה.  את הזקנה הפנימית התחלתי לא מזמן, אין לי רצון לעבור בה שוב, הפעם עם התנוולות הגוף והמוח.  איזור גילאי 50-60 נשמע לי כמקום טוב לעצור.  לברך על החיים ולהסיק מסקנות.  אם אהיה אם, חיי יופקעו לטובת הילד,  לא  אוכל לעשות להחלטה כזו (כי הוא עדיין יצטרך אותי וכי, איזה מן מעשה זה ?!).  מוזר שכל אותו ידיעות מגיעות אלי עכשיו, בגיל 30 וחצי.  למה עכשיו?  למה אני עוברת מן משבר גיל 40 שכזה עשר שנים קודם?  רוצה להתמקד בעשיית החיים שכן ישנם, כל עוד יש לי, טובים ככל האפשר לא רק לי ולקרוביי, לכל האנשים אתם אני באה במגע באופן כללי.  פעילות חברתית קבועה היא חלק מהתוכנית,  שמירה רציפה על קשרים עם חברים ומשפחה. זוגיות.  והיצירה ,כמובן.  העשור הזה הקרוב הולך להיות ניסיון היצירה שלי (סוף סוף).  לגבי ילדים,  אני לא שם וספק אם אהיה.  אלו הם חיי, כנראה.

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s