חתימת היום

 

אני נוטה לחשוב על עצמי כעל אדם מבוגר. זה נוח, כשאת בת 30, הבריאות כמובן, הבריאות.  אבל יש כמה תימוכין להצהרה שלי, שבגופי נחה נשמה עתיקה.  למשל,  הייתי אמורה לקפוץ למסיבה טובה של חברים באיזור דרום העיר.  נכון שהדבר כרוך היה במאמץ הגעה וחזרה. ובכל זאת,  ויתרתי בלי להניד עפעף.  ידעתי שיהיו שם אנשים מעולים ויהיה כיף ועבר זמן מאז הייתי במסיבה ביתית. אבל ההתכנסויות החברתיות הולכות ומאבדות את חינן.   המחשבות האלו עלו בייחוד הערב כשקראתי שוב ב "המפה והטריטוריה" של מישל וולבק, אולי ספרו המוצלח ביותר.  דמותו של הסופר נשאה  מונולוג ארוך על אורך חייה המבוגר, הנטייה להשאר בבית ולישון מוקדם עם בקבוק יין.  אני מזדהה נורא  וזו גם הבעיה שלי, שמבחינה פסיכולוגית רגשית דברים רבים אצלי בחיים התחילו והסתיימו מוקדם.  לא היה לי ממש גיל עשרה, עברתי ישר מהילדות לבחרות.  ואחרי כן, התבגרתי בחדות. וזהו,  אי אפשר להחזיר את התודעה לאחור, אי אפשר לשחזר את הילדות באופן כזה שלא ישאיר סימן.  כיום אני חושבת ומרגישה אדם מבוגר.  זה גם סוג של אסקפיזם, הבחירה הזו;  אין לי תשוקת קריירה, לא תשוקה למסעות לחו"ל או סמארטפונים או בגדים ומכשירים או חפצים. לעתים אין לי כמעט כל תחושה.  זה מפחיד, להיות כזו בגיל צעיר יחסית.  אני צריכה לסחוט את עצמי על מנת להמשך יותר לבחור, רוב הזמן אין מספיק.  וזו לא ממש אשמת גבר זה או אחר. אנשים, אני מבינה, הם רק אנשים. על חולשותיהם – מה כבר אפשר לצפות?  אולי ההזדהות האמביוולנטית עם וולבק נובעת מהעובדה ששנינו מזל דגים?  אנשים אלו, אומרים האסטרולוגים, נולדים להיות מבוגרים. עם השנים המחשבה על מיטת השינה, וחתימת היום, מעוררים בי שמחה ותקווה יותר מכל דבר אחר; אפילו ביחס לאוכל ומין.  אני אהיה יותר ספציפית:  ברגע שמבינים שהכל הוא צירוף של כמה דברים בסיסיים, שמניעים הכל, וברגע שעומדים לעומק על אותם דברים, אל מה אפשר לצפות? או, אז פה נכנסת האמונה. כן אני אדם מאמין, הכל צפוי והרשות נתונה.  באמונה ישנה תקווה אמיתית ולא זיוף!  אבל ואבל אולי חלק מייעודי זה לחיות בתחושה הזו? ששמו את נשמתי מבוגרת מדי ואדישה להבלי העולם.   אולי עלי לנסות למצוא משמעות רחבה יותר בחיי ממגש בורקסים קטנים, גבינה מלוחה וכוס קפה מחומם בחתימת היום?

 

 

7 מחשבות על “חתימת היום

  1. נשמע מאוד בודד. ומה עם הצורך להביא ילדים לעולם? גם הוא לא התקיים אצלך מעולם? 
    ולגבי וולבק: שמחה שהתחלתי לקרא את ספריו רק אחרי שילדתי כבר את בני הבכור

    אהבתי

    • חח… לא ידעתי שהייתה לו כזו השפעה עליך 🙂  אבל מבינה מה את אומרת.
      בינתיים אין רצון אמהי, נראה שלהוריי יש יותר דחיפות שיהיו לי ילדים. אומרים שסבתאות יותר מהנה מהורות…

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s