כמו אנטנה ממתינה

 

אני מתגעגעת לרוחות
הרפאים האהובות;  

להעביר ידי דרכן ולראות,
מן העבר השני…

החללים שהן משרות,
 רוחות הרפאים … כולן.

החיים ממשיכים להפתיע,
להחריד.

 הידיעה ש
 יגמרו, התשוקה ש יגמרו –

  האמונה,
האשליה, כל מה שנועד להדוף את התחושה  ש

 אין  לנו לאן
ללכת

 

 אני מתגעגעת
לעצבות, שלום לחדלון אהוב,  

כמה התרחקתי,

כמו אנטנה על גג בניין
פריפריאלי,

ממתינה לאות חשמל,

טפטוף דרומי מנחם אותי,
אני

כפופה על הגג  וצופה
בשקיעות בזריחות,

יום אחר יום ולילה אחר
לילה.

איך הכול חי בי, איך
האהבה היא הדרך שלי לעבודת השם

וכל ניסיון באהבה הוא
ניסיון להיפגש עם

 פנים מול פנים עם
מר אינסוף? מי את בכלל?

אנשים שאהבתי, הם היו,
תעלות דרכן רעם לי החשמל

ושמא כשיבוא , לא עמדתי
בו אהה

 אולי אני משתגעת,
אז אחיה בצבעים

מוטב למות שמחה,  
אחרי הכל,

החיים הם

משחק סכום אפס

 

 כמה כאב ואושר יכול
אדם לנשק ביחד?

 אילו נשמות נשקו
לי, כשעשיתי את דרכי אל העולם?

 חרדת, אינני יודעת,
אני דבוקה של נשמות

הייתי מתה על קידוש
האהבה;

 אחיה.

 

 

2 מחשבות על “כמו אנטנה ממתינה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s