על רשמים אלוהיים והתאהבות

 

יש רגעים עדינים כל כך בהם מגיעה לפתע הבנה, או תובנה.  זה קרה לי הערב.  זוכרת שלמדתי עם הרב את הספר "הכוזארי" מאת רבי יהודה הלוי. באחד הקטעים המשמעותיים בספר, מדובר על ה"רשמים האלוהיים" בעולמנו, קרי מה שנותר רגע אחרי שהאלוהות הנוכחת בעולם מסתלקת.  ואז הרב המשיל את  זה למצב שאנחנו מגיעים לאולם בו התקיימה מסיבה, מסתכלים מסביב ורואים כוסות, צלחות חצי ריקות,  קישוטים, אולי בדלי סגריות. אנחנו מסיקים שהייתה פה מסיבה והיא הסתיימה. וזה נקרא רושם.  העולם מלא רשמים אלוהיים, רשמי נוכחות.  השיחה המשיכה והתרחבה לעוד מקומות, אבל היום לפתע, אחרי שקראתי רשימות של איזה גבר, רווק, על ההיכרויות שלו עם נשים וכו, מן האופן שהוא תאר את זה, הבנתי באיזה מובן משחק האהבה וההיכרויות מבוסס על מאבק כוחות של נראות והעלמות. הצד הנעלם (לא מגיב, שדוחה מפגש) הוא החזק והצד המופיע (גלוי רגשית, מתקשר מסמס וכו), כביכל, החלש.  ולכן ,כדי להסתיר את חולשתו שנגלית, הוא עשוי למהר להעלם בעצמו כדי לשמר את משחק הכוחות. זה שלב החיזור. שלב מענג מאוד לדעת כולנו, מה יותר מענג משלב החיזור עם מישהו שבא לנו עליו ולו בא עלינו? כמעט יש תחושה שכל העולם מתאפס מול המשחק המכשף הזה, שיכול להוביל עד התאהבות. מה קורה בהתאהבות? זה שלב בשל יותר בו ההעלמות וההתגלות מפסיקות, בהדרגה, להיות שני מצבים נפרדים ומתחילה האחדה ביניהן. חלחול מצב לתוך מצב.  לכן ישנה חציית גבולות מטורפת בהתאהבות. נקח מצב של שני אנשים המתאהבים זה בזה;  כשהם רחוקים, הם כמהים ומחשבותיהם משמרות את האדם השני. ובכל זאת הוא אינו.  כשהם נפגשים הם ממשיכים להתמוגג, קצת כאילו לא הופיעו זה מול זו.  משמע, עבור המאוהבים, הפגישה היא חצי פגישה.  ההסבר המצוי למצב הזה הוא שהמאוהבים הם עיוורים. אך לדעתי אין זה כך.  נכון שהחושים והרגשות וההתרגשות לפעמים מסיחים את הדעת מחלקים אפורים יותר באדם השני. אבל האדם האוהב דווקא רואה את השני, רואה לעומק. אלא שהשני עבורו הוא בגדר יש ואין גם יחד.  ולכן ההתרגשות, כי אין פה פגישה סטנדרטית, מעבר של אפס לאחד, כמו שמגיבים להמצאו של אדם רגיל. להיות על יד מושא האהבה זה בעצם לא להיות על ידו וגם להיות על ידו.  זה גם לבוא למסיבה רגע אחרי שאורחיה עזבו, אבל גם לראות את מארגן המסיבה נכנס, יושב על ידנו בחיוך, מציע לנו כוס יין ובשעה שאנו פונים לשתות, נעלם מעינינו. זוהי התאהבות, שימור היש והאין.  זה מצב לאין שיעור חזק ומסוכן מ"הדלקות" רגילה.  שלוש פעמים בחיי התאהבתי, ליתר דיוק, פעמיים וחצי.  לעולם לא אשכח את זה כמובן, אבל היום אני מנסה להעלות את ההבנות למקום רוחני כללי יותר. והעונג בלהצליח לחבר את הנקודות בין מצבים כל כך שונים,  האם זה שווה את מחיר הסבל הגדול שידעתי בצעירותי, שידענו כולנו, בעקבות האהבה?

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s