טיב האמונה

 

חשבתי על זה היום, פתאום, על טיב האמונה שלי בשם. מעבר או בהמשך למה שאני לומדת במדרשה עם הרבנים, מה טיב היחסים שלי עם הבורא?  פתאום חשבתי על זה, מבחינתי אהבת השם היא להבין אותו בצורה פנימית.  לנסות להשתמש בכליה של החסידות, גם של המשנה
והשולחן ערוך (שעסוקים במעשים ומצוות וטעמים וכו) לתכלית של הבנת השם. גם הבנה שאין לה תכלית
של מעשים (אבל כמובן צריכה להתבטא בהם). 
החסידות נתנה לנו כלים להבין את הנפש שלנו יותר טוב.  שולחן ערוך, המשנה, נתן לנו כלים מעשיים איך
לחיות, איך לחיות בצורה שהשם רצה. אבל בואו נניח שנייה למה שהשם רצה מבחינה מעשית,
מה לגבי הבנה טרומית של מי הוא, ומתוך כך חיזוק טעמי המצוות והמעשים שמתפרטים
לאורך שולחן ערוך? אני מתכוונת, להשתמש בתורתו לא רק כדי לעשות בשבילי, אלא להפוך את הכיוון ולהתחיל לשאול מי הוא?  להבין את התכלית, שהיא הסוף של המהלך, מתוך
ההתחלה. להבין איפה החץ הולך לפגוע מתוך הבנת קואורדינאטות ההתחלה.  אנחנו מקבלים רשמים, לעשות זה וזה.  אנחנו מקבלים תוצאות. שבת האחרונה הייתי בירושלים, שמרנו שבת. אני יודעת מה עשיתי ואני יודעת מה ההשפעה שלה עלי, על האנשים מסביבי ובני משפחתי, ועל הציבור.  אני יכולה גם ללמוד את הטעמים הרוחניים שמאחורי כל מיני מצוות. טוב ויפה. אבל אני רוצה להבין את הרצון של השם גם מבחינתו, לא רק מבחינתי, כברייה. אבל איפה הראשית?  איפה המניעים של הקדוש ברוך הוא?  שבת זו רק דוגמא.  זה מתקיים בכל חוויה אנושית כללית, כמו חתונה למשל, המאפיינת את הציבור. 

 

עובדה שכיום אנשים שואלים את עצמם, לא רק מה אלא למה?  מה השם
רוצה אנחנו רואים במציאות.  אבל למה?  את זה אנחנו לא רואים במציאות אלא בדמיון. שם
אנחנו רואים טווח אפשריות שלא כולן מתממשות.   יש פה טעם לחשוב שמדובר בכפירה, כי איך אדם
יכול לתהות על מצבו של הקדוש ברוך הוא? ובכל זאת, זה מה שמעסיק
אותי, הרצון להתקרב לשם לא רק במעשיי, אלא גם בהבנה פנימית, הבנה בשתיקה, של טעם המעשים. מה
טעם השבת במובנו העמוק יותר מבחינתו של השם?  מדוע השם רצה לדבר אתי ועם ישראל?  רק כי מבחינה מוסרית העולם היה בשל לקבל עול מצוות?  זה לא מספק אותי.  יש פה שני גורמים, אחד מובן ואחד נעלם. הגורם הנעלם הוא נותן התורה, המדבר. הגורם המוכר לי, כישראלית ויהודייה, הוא העם המקבל את התורה בשתיקה.  למדנו במדרשה דבר מרתק בשיעור האחרון;   בעתיד התורה אמורה להיות נאמרת על ידי העם למרגלות הר גריזים והר עיבל,  לא להנתן חד צדדית מלמעלה, כמו בספור יציאת מצרים וקבלת התורה מהר סיני.   האם לשם כך, שהתורה תאמר מלמטה על ידי העם, מהמקבלים לנותן, לבורא, נדרש חידוש, נדרש שנותן התורה יוכר ?  עצם זה שיש לי מחשובת כאלה אומר משהו, כבת לתקופה. זה אומר שהרעיון עשוי להבחן.  שיש פה משהו. מה? את זה הזמן יגיד. 

 

2 מחשבות על “טיב האמונה

  1. זה חוזר לשאלה הראשונה שלך. מי הוא. אולי ההפרדה בינו לביננו לא כל כך מוחלטת. ומי אני מתחבר למי הוא באיזה מקום.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s