הצלחה מקצועית

 

 קראתי כל מיני כתבות לאחרונה בדה מארקר. כתבות משעשעות, על יחידות בגרות במתמטיקה והתחומים המדעיים,  ועל הפסיכומטרי, והקשר של כל אלו למשכורת העתידית.  אני שייכת ל-2% הכי גבוהים גם בבגרויות וגם הפסיכומטרי, ולמרות זאת, אחרי שסיימתי תואר שני בתחומי, החלטתי לא ללכת לעבוד במשהו קשה ומלחיץ אלא במשהו יותר לייט שלא מנצל את כל יכולותיי. למה?  אולי כי אני מספיק חכמה להבין שיכולות שבגרות ופסיכומטרי ואונ' זה רק קצה קצהו של הספור בעולם הממשי. הרבה יותר משמעותי אלו קשרים ואישיות ויכולת להפגין סמכות בתחום מול אנשים אחרים.  ויכולת למצוא עניין ממושך בתחום. אני חושבת שבתוך תוכי אני לא מרגישה שיש לי סכוי להצליח משמעותית, לא באמת מרגישה שהעולם הוא ה"זירה" שלי, אלא שאני מן מבקרת, נוסעת יחידה באוטובוס לילי שמביטה החוצה על הנוף המתחלף.  אני אפילו די נהנית מהנסיעה, רוב הזמן. וזה קשור לנשיות שלי.  אני מודעת לכך שיש נשים, למעשה יש לי שתי חברות כאלה, יש להן נתונים מאוד גבוהים ובצירוף האישיות המתאימה, אמביציה, יכולת חברתית, רקע משפחתי + כלכלי איתן, הן יצליחו בגדול. אחת מהן רופאה והשנייה מדענית. שתיהן מבריקות ואני אוהבת ומוקירה אותן. אבל אני לא שם ולא אהיה שם.  אני צריכה זמן רב לבהות, לישון, לדבר שטויות וכו.  יש לי יכולת לעבודה קשה, אפילו טואלית, אבל רק אם אני מרגישה בסכוי אמיתי להצליח. אם אין לי תחושה של יכולת להצליח ולהתברג גבוה אין לי עניין להשקיע כדי להתברג ברמה "די טובה".  וזאת משום שהצלחה משמעותית היא נחלת מתי מעט, וברור שקבוצות רבות של 'חולמים להצליח' לא יצליחו אבל ישקיעו בדומה למה שהשקיעו המתי מעט. תקוות הרבים מפרנסות את ההצלחה של מתי המעט. הקבוצה של הקרובים להצליח משלמים מחיר כפול ומכופל ולוקחים הימור כבד. אז יש פה הימור על ההשקעה והחלומות והתקוות, ואכזריות שמרחיקה אותי מזה.  

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s