שמחה מהולה בעצב

 

  איך החיים? שמחה מהולה בעצב, חיים מהולים במוות.  ביום חמישי בבוקר אמרתי לבן זוגי, צריכים ללכת להתייעץ עם הרב שרקי על המסמכים שיש להביא לרבנות וקשורים לעיירה ממנה הגיעו הוריך, מאלג'יר לצרפת.   בן זוגי הוא קרוב משפחה רחוק של הרב אורי שרקי יבדל"א.  באתי לקחת את הנייד שלי ואז ראיתי את ההודעה:  "מכון מאיר ואורה מזועזעים מהרצחו של שלום יוחאי שרקי".  שלום, 25, היה בנו של הרב אורי שרקי, אדם שפניו תמיד קורנים אור ושמחה.  נמלאתי עצב גדול, מרות, לחשוב על הרב היקר והמתוק אורי ואשתו רונית, מתענים בייסורי האובדן הגדול ביותר שיש, אובדן בן שמת בדמי ימיו. נרצח, במקרה זה. נרצח בפגוע דריסה בשכונת הגבעה הצרפתית בי-ם.  הרב שרקי הוא אחד הגאונים והמאורות הרוחניים הגדולים של דורנו.  כשהגעתי אליו, בגיל 26, הוא הפך אותי למי שאני היום. בלעדיו לא הייתי מי שאני היום.  הוא בנה אותי מבחינה רוחנית אינטלקטואלית. אני חייבת לו ולמשפחתו חצי ממי שאני.  בזכותו זכיתי להתפתח ולצמוח, לגלות אט אט איך חיים ולא רק איך עומדים מנגד לחיים.  אני זוכרת לפני שנתיים, הרב ומשפחתו באו לעשות שבת בתל אביב, בבית כנסת במרכז העיר. הייתה ארוחת שבת והשתתפתי שם, יחד עם אנשים ותלמידים רבים של הרב.  אני זוכרת את ילדיו של הרב ואשתו, בין היתר את דמותו של שלום יוחאי, במטושטש אמנם כי לא הכרתי אותו באופן אישי.  ידידה טובה של אמי מכירה את המשפחה שנים, והכירה את שלום יוחאי שרקי עוד מינקותו. משפחה מיוחדת, מיוחסת אבל צנועה בהלכותיה.  אנשים גדולים, מעמודי התווך של הרוח והמעשה בישראל. אנשים גדולים.  בשבוע הבא אסע לניחום אבלים בירושלים, בבית משפחת הרב. המחשבה לראות את רבי היקר, שחיוך תמיד מתוח על פניו המאירות, המבטא הצרפתי הקל,  החכמה הנשפכת כמים, הרוח, הרוח הרוח.  מי ייתן וינוחם משמיים בשעה קשה זו, על אבדן בנו הצעיר שלום יוחאי.