הגורל מביט ישר אליי

 

אתמול הייתי במדרשה אחרי הרבה זמן.
בדרך, קרוב לכניסה, ראיתי, את הרב הולך לשיעור. 
הליכתו השתנתה עקב הטרגדיה שפקדה אותו. פעם,  זכרתי, היה הולך בביטחון, נחישות, כנץ שעף בשמיים. הליכתו הפכה איטית, פגיעה ורגישה יותר. בשיעור עצמו (על ספר הכוזרי של רבי יהודה הלוי) חזר להיות אותו הרב – כי אין לו
ברירה. כל חייו זה אמונה, עבודת השם, לימוד. זה כל מאודו.  בשעה
שהלך התבוננתי בפניו. כמה צעדים מאחוריו, לא ידעתי  מה לומר אם יראה אותי.  לא רציתי לחדור
למרחב שלו בצורה כזו או אחרת.  זה האדם שעשה
בשבילי הכי הרבה מבחינה אינטלקטואלית, רוחנית. 
לא היו לי מילים לנחמו. באתי לשבעה ואני מניחה שזה עשה את שלו. אבל נחמה
אמיתית? אין נחמה על מותו של ילד שנרצח בגיל 25. 
אני מנסה לשמור על עצמי, לא להרגיש חזק מדי את הכאב. זה נכון, הוא
ומשפחתו יודעים איך להיערך לכאב הזה יותר מאחרים. מדובר בקהילה, במשפחה חזקה וחמה.
אבל מעבר למילים ישנה האמת. הם אבדו ילד, ילד שגידלו בביתם. הם אבדו אותו מהיום
למחר, בלי שהות, ככה.  והעולם כמנהגו נוהג.
אני זוכרת שסבתי לאה הלכה לעולמה, רק בת 64 הייתה, לאחר מאבק בסרטן לוקמיה. אני
זוכרת את הרגע שאימא ספרה לי, על פנית הרחובות, שסבתא
נפטרה.  המשפחה שלנו לא שבה להיות מה
שהייתה קודם. החיים השתנו.  המוות חודר
בחזקה. שערי לבי נפתחו אליו כששכל את אחותו, בתחילת 2008.  עלי לזכור זאת. זו הייתה החוויה שחיברה אותי
רגשית אליו. לכן לעולם לא אוכל לשנוא אותו. ראיתי אותו בנקודות קיצוניות,
פגיעות ופריכות בחייו. אהבתי ואני עדיין אוהבת אותו.  עלי לסלוח לו על שנאתו. עלי לקבל אותה
ואת הבחירה שלו לשנוא (מהי מחיקה אם לא ביטוי לשנאה בלתי נתפסת?)

 

בדרך חזרה, על רחוב לוינסקי,
נתקלתי במקרה בבנזוגי הראשון, המיתולוגי. זה היה הזוי ומקרי. נשארנו לעמוד כך ברחוב כחצי שעה, דברנו.
ספרתי לו על אירוסיי.  דברנו על לא מעט
נושאים. לא קל לו. נראה לי שהוא בכל זאת בכיוון של אקדמיה. אני אוהבת אותו
אבל לכל דבר יש עת.  והעת שלי ושלו
תמה.  תמיד נאהב, אבל כזוג סיימנו.  יש בזה נחמה מעטה.  בנוגע להוא, במהלך שיעור במדרשה על
ספר בראשית, למדנו על ספור קין והבל כדוגמא הראשונה לאלימות.  אלימות מגיעה מאילמות.  הדבר הנכון זה להבין שאם אין אפשרות לפתור את
המחלוקת, כל אחד הולך לדרכו. זה לא בדיוק אפשרי בינינו, לא עבורי, אבל במידת האפשר
צריך לחתור לשם. ניסיתי הכול אחרי הכול.

אני בכל זאת צריכה כעת להיות עם מ', ארוסי. יש
שם משהו נכון.  אהיה אתו, מקווה שגם אהב.
שיצליח וכו'.

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s