תהיות

 

רציתי לכתוב קצת על הנושא של ילדים. נושא לא קל עבורי, אולי כי אף פעם לא חשתי באמת ביצר אימהי ו/או רצון להיות אמא.   אני מרגישה כמו שאולי מרגישים בנים שאינם נמשכים מינית לבנות; הם תוהים שמא משהו לא בסדר אתם?  מצד שני, הם כן חשים משיכה לבנים. אולי המצב מקביל לאנשים שלא חשים משיכה מינית בכלל, א-מיניים? על כל פנים, מחשבות שונות עלו בי כשקראתי ראיון עם אמיר חצרוני (פרובוקטור, טרול, אתנחתא קומית, יו ניים איט) שסיפר שהכיר את בת זוגתו בפורום "אנשים שלא רוצים ילדים".  חצרוני דבר סרה באנשים שרוצים ומביאים ילדים. ילדים בד"כ מאוד מחבבים אותי ואני מחבבת אותם.  אפשר להבין את האהבה לילד (טוב, רק אופן חלקי) ובאותה נשימה להרגיש שבשלב זה בחיי, אינני רוצה להיות חלק מזה. אדם אחר שגדל אצלי בגוף ומשנה אותי, ולא את האחריות המוחלטת על אדם אחר למשך 20 שנה. אבל זו לא, כמדומני, הסיבה האמיתית. האהבה שאני חשה לכלבלב שלי, למדה כי אינני מוצאת עונג או אהבה בגלוי פנים המזכירות את פני, וצורה אנושית המזכירה את שלי. להפך, העובדה שאני מטפלת ביצור ששייך לענף אחר ממשפחת היונקים, אמנם דומה בדברים מסויימים אך גם שונה, מאפשרת מרחק שבתורו מגלה אהבה.  לגדל תינוק אנושי, הדומה לי ולבן זוגי,שעם השנים יעלה תכונות המצויות בי, וידבר בנוסף לכל,  מרתיע. אולי אנשים אוהבים את עצמם ומתוך דחף נרקיסיסטי+ חמלה אוהבים אט אט גם את ילדיהם.  אצלי זה לא בדיוק כך.   הנושא מכניס מתח נוסף בנוגע לשנוי הצפוי בחיי.  בשנתיים הקרובות ילדים זה לא משהו שאני רוצה לחשוב עליו. ואח"כ? אלוהים גדול כמו שאומרים. בעזרת השם אני מקווה שזה יתפתח בצורה הטובה ביותר. 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s