ברשות הקוראים הסבלניים, המשך קיטורים. הפעם אופטימיים.  מאז שהתארסתי, החברה, כלומר האנשים, שמחים עבורי. וגם אני שמחה. אנשים מרגישים שאירוסים של זוג יש קשר כלשהו אליהם. מה טיב הקשר הזה? נסתר מבינתם, אבל הוא ישנו.   מאידך, יש המון לחצים ותחושה שמקימים חנות בגדים(!) כלומר עסק, וזה עומד בניגוד לרומנטיקה של רגע האירוסים. יותר נכון, הרגעים הפנימיים שהובילו לכך ששני אנשים, אני ו-מ', החלטנו להנשא.  אז זה קשה לי, העימות הזה של מחוייבות ורומנטיקה. קשה להתבע להיות נוכחת כל כך הרבה פה, בעולם הזה. וודאי שיש אהבה, אבל היא באה ברגעים שאי אפשר להזמין.  וברקע האגואיזם שלי, שלו, הפחד לההפך לנשים האלה, שלעגתי להן בנימוס כל השנים…  אין כמו המראה שמציב בן זוג, מי שקולט מה שאת מנסה להסתיר (ומה שנדמה לך שאת מנסה להסתיר).  ואיך אמרו חז"ל?  "זכו, שכינה שורה ביניהם. לא זכו, אש תכלתם".   

 

 

 

 

( אני ו-מ' ברגע רומנטי )

 
    

2 מחשבות על “

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s