אהבה

 

אני נורא אוהבת את הכלב שלי, מישוֹ.  הוא אתנו מגיל חודש וחצי. כלב גזעי, מסוג בישון פריזה, שנולד לכלבה בחוות גידול באיזור כפר סבא. בלילה שהוא בא ירד גשם, המגדל הכניס אותו בתוך החולצה ודפק בדלת.  כשהוא נכנס הוא גלגל את החולצה ובפנים ישב מישו הקטן, פרוותי ולבן וקטן מאוד. חסר אונים.  עכשיו הוא בן חצי שנה. גדלתי אותו, האכלתי אותו, נתתי לו מים. ובעיקר, ניקיתי את הפיפי קקי שלו שוב ושוב ושוב. חנכתי אותו לעשות צרכים בחוץ.  חנכתי אותו לא ללעוס לי את הספרים ואת נעלי הבית (טוב, את זה הוא עדיין עושה).  רחצתי אותו כל זמן מה. לקחתי אותו למספרת כלבים לעשות לו תספורת + רחיצה. אה כן, ולקחתי אותו לוטרינר כמה פעמים כי היו לו רגישויות באוזניים שהצריכו שמוש באנטיביוטיקה. אח"כ, בגלל שהוא התגרד, נוצר פצע על יד אוזן ימין ושוב לקחתי אותו לוטרינר, שלמתי כסף, קניתי לו כדורים ודאגתי לתת לו כדור ביום במשך שבוע, כמו שנבקתשתי.  כשהוא היה גורון קטנטן, מישו לא רצה לישון לבד. נתתי לו לישון במחצלת על יד המיטה שלנו. וכשזה לא עזר, כי הוא בכה, נתתי לו לישון למרגלותנו, על המיטה. כלב לעולם לא עושה צרכים בטריטוריה שבה הוא מתרגל לישון, לכן המיטה וחדר השינה תמיד נשארו נקיים. הוא ישן במיטה עד שהיה בערך בן 5 חודשים. אז התחיל הקיץ, נהיה חם, והוא העדיף לישון על הרצפה. מאחר שכלבי הבישון קשורים מאוד לבעליהם, הוא תמיד ישן על הריצפה למרגלותי, בחדר השינה. אם אני נרדמת על הספה בסלון, הוא בד"כ ישן על הרצפה למרגלותיי. לפעמים הוא בכל מקרה הולך לישון ברצפה בחדר השינה.  קל להביט במישו, הוא כלב יפה ומתוק במיוחד. קל לאהוב אותו. הוא מתמסר בקלות, נבון וקשור מאוד לבעליו. 

 

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s