אני רוצה להטיב להבין את מה שעברתי בחיי ה-'אהבה'. התחלתי בתום עדין והושלכתי אל קשר אהבה חזק ומלא, בהיותי בת 16 (והוא 17).  כן, לפעמים אהבה נצתת בין שני אנשים בלא יותר ממספר שעות.  והיא אמיתית. שרירה וקיימת.  עוד לפני שקראתי שייקספיר, זכיתי לספור רומיאו ויוליה , בין נס ציונה לתל אביב (עם עצירות קלות בחיפה), שהסתיים אמנם בחתונה אך גם בגירושי בוסר בגיל 20.  ובכל זאת, לפני שהספקתי לפתח מיתוסים של אהבה זכיתי באהבה עצמה.  זכיתי להפגש בַאמת לפני שנתקלתי בחרושת השמועות המקיפה אותה.  כשבגרתי קצת, הפכתי לרומנטיקאית. אך לא רומנטיקה של אהבה אלא בעיקר של הטבע, עונות השנה, והשמיים. אולי של האמנות.  כמו הסינים שהכירו את אבק השריפה שנים וידעו על יבשות רחוקות הרבה לפני שההתפתחויות הללו הביאו את המערב לתמורות עצומות, ידיעת האהבה לא גרמה לי לעטוף אותה באשליות בהרמטיות כזו עד שלא יוותר מקום לנשימה.  האמנתי באהבה כי הכרתי אותה כאמתית. ותו לא.  הטבע לעומת זאת, היצירה, ענני החורף, הם הלכו עלי קסם מר . אי לכך התפלאתי ששמעתי שאנשים מתייחסים לאהבה בצורה אלילית. ומאוחר יותר, נדהמתי לגלות את מסורת הכפירה באהבה וכמה היא חופפת בדיוק אצל אותם אנשים, שנסיונם הרומנטי היה  כוזב ומדיף אכזריות והפרזה. 

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s