כיפור שעבר

 

1.10.2014

 

יומן יקר,

כדי לחיות באמת צריך לשלם את חובך לחיים, לבנות
בית.  בסופו של דבר זו הסיבה לזוגיות.  יש אנשים שחיים וזוכים לשנות את
העולם בחייהם או לאחר מותם. ויש שלא.  מכל מה שאי פעם נתקלתי בו,  דת
היהודים (אולי זה נכון לעוד כמה דתות) היא האשליה המדויקת, המלאה השלמה ביותר.

 

 הגעתי לאמונה אחרי שעברתי שבר בלתי נתפס, שבר ששנה לבלי היכר את היכולת הרגשית
שלי, את יכולתי לאהוב ולהאמין בבני אדם ובחיים.  היהדות נחמה אותי במקומות
החשוכים ששום קרן אור אחרת לא הגיעה אליהם.  היא נתנה לי תחושה שאני לא לבד,
שכאבי אינו חסר משמעות. היא נתנה הרגשה שיש ספור ויש משמעות. והרי האדם מחפש אחר משמעות.   אבל אני לא יכולה לשכוח מה מקור האמונה: השבר.  האמונה נבעה
משבר. מחרתיים יום כפור. אם הרב אצלו אני לומדת היה שומע את המלל היה לו
משהו להגיד. תמיד יש לו משהו להגיד. כבן לזרם הרב קוק, השואף להכליל,  לנכס
הכל (כל אמונה מניחה אפיקורסות מקבילה, אומר תמיד),  וודאי ימצא למחאתי השקטה
והשפלה מקום.  גם אני איזו 'חוצפה דמשיח'.  אני לא יכולה להתווכח.
 הוא האדם שהציל אותי. לא הוא ממש, התכנים והגדולה השכלית והרוחנית, חוש
ההומור שהעביר לתלמידיו. ומעל לכל האנושיות הגדולה, סדר הגודל.   אבל אני לא יכולה לשכוח בשל
מה באתי: שבר.  גם תורת הקבלה התפתחה בעקבות שבר.  רשב"י ראה מה
עלה בגורל רבו, רבי עקיבא, ועשרים וארבע אלף תלמידיו.  ומאוחר יותר, התפתח
והופץ הזוהר בתגובה לשבר גירוש יהודי ספרד.   כשאדם מתחיל להתקרב ליהדות
מלמדים אותו שאסונות ושברים יכולים להיות מקור לאמונה. הם לא חייבים אבל יכולים.
מלמדים אותו שלא לראות בסמיכות הזו עילה לחשד. להיפך.  מלמדים לקבל את
האנושיות ולחבוק אותה. כל זה נכון.  אבל אם אמונתי נבעה משבר,  אולי מה
שמשמעותי לי באמת זה לתקן אותו?  ליישב?  יש שברים שאי אפשר לתקן.
 את השבר שאני עברתי אי אפשר לתקן, אבל אפשר להדביק. אם אפשר היה להדביק את
השברים, הייתי עדיין רוצה להאמין ולעבוד את האל?  אינני יודעת.  יש אנשים
שכניסתם לדת היא חד סטרית. אנשים, שאחרי שנכנסו פנימה שוב לא יחשבו ברצינות על
האפשרות השנייה, הקודמת. אני לא כזו.  אצלי האמונה היא דלת מסתובבת.
 אני יכולה להאמין רק כשאני מצמידה את האמונה לאהבה. עם האהבה אני יכולה
להזדהות, רגש מוכר ואנושי. ופשוט. כמו ביסלי גריל.  אמונה באל היא משהו מורכב
ומעורפל שאין לי באמת מושג עליו.

אנשים מאמינים, דתיים, סובלים לעתים
קרובות מחוסר דמיון.  הם לא מסוגלים להבין שיש אנשים שעבורם ישראל היא הבית כי פה הם נולדו.  ולא כי דוד המלך הסתובב
לא רחוק מכאן, גם לא בגלל הנביאים או בית המקדש.  ישראל היא הבית כי היא
המקום בו נולדתי. זהו.  אנשים, דור המייסדים, השתמשו בכמיהות, בזיכרונות
הדתיים ההיסטוריים, בנוסטלגיה לישראל בקרב היהודים המוכים בגולה, וטפחו אותם כדי לעודד את
ההתיישבות ולמקמה בתוך הקשר רחב שמקורו במאה ה-19 באירופה. זה הצליח.  ישנם אנשים, אנשים רבים, שאין להם
רגש דתי מיוחד. בסופו של דבר אני כנראה נמנית על קבוצת האנשים הללו.  אנשים דתיים לא חושבים שאפשר להבין את אמונתם מבחוץ. הם צודקים.  זה לא אומר שאי אפשר לטפח זמן מה רגש אמוני ואז לסגת.
  אני מוחה כי השבר לא התאחה באמת. באין אפשרות אחרת, באין האל מדבר עמי, מקרב אותי יותר כפי שייחלתי, אין בפני ברירה אחרת.

 

 

 

2.10.2014

 

יומן יקר,

אני חווה כרגע
מצב אנטי אמוני.  הבעיה שאי אפשר
להפטר מהיהדות לגמרי, יש בה יותר מדי חכמה. מרווח.  טוב, פתרתי את זה הרי, אני
"מסורתית".  מה זה אומר?  מה שבא לי כנראה. אני מכבדת מסורת ושומרת בגדול.  ערב יום כפור כעת, אני צמה.  התפללתי כל נדרי ואחרי כן ערבית ליום כפור. כל
זה לקח כארבעים דקות.   מאידך אני מקלידה
אותך במחשב הנייד.   בקצור מה שמפריע לי זה שאלוהים
הוא אינסופי, כל אדם מרגיש את זה.   זה לא כי אמרו לי, כי אני באמת מאמינה בפנים.   אז אם הוא אינסופי למה מספרים לנו את הספורים
התנ"כיים (היפים)? 
אוקי יש סיפורים ועליהם הרכיבו קונסטרוקציה שלמה. זה אמור לייצג את
השם?  דווקא מה שעשה הרב נחמן, תודות
לוירטואוזיות שלו, הוא אולי הכי אמיץ. הלך צעד אחד קדימה ולמעשה פרש מהיהדות.  או שלא ירדתי לסף דעתו.  אבל בשיטה שלו נראה שהוא משתמש ביהדות והולך
משם. כן, הוא עשה מהלך של כפירה מסויימת.  אולי זה דומה למה שאני רוצה?  כי הספור המקראי והיהדות הקלאסית
לא יכולה להיות הסוכנת של מר אינסוף בכבודו ובעצמו.  זו חתיכת יומרה שעם כל הכבוד,יש בזה משהו לא
אמין. מר אינסוף כתב ספר (תורה), הוציא עם ממצרים, נתן לו ספר דרך נביא, משה רבנו.
אוקי. אבל הוא מר אינסוף!!   אין עוד דברים שהוא יכול לעשות?  למשל, למה הוא עשה את זה רק באופן אחד? למה הוא
לא עושה את זה בשבעים דרכים שונות?  הרי יש
לו כל מיני עולמות… אני מתכוונת,  הסיפור
המקראי הוא מאוד מאוד יפה אבל הוא מאוד אנושי. 
מר אינסוף נמצא מעל האנושי.  אוקי,
אני מקבלת את דברי הרב קוק שיש זיקה בין הנשמה למקור הנשמה ובעקיפין בין האדם
לאל.  אבל האל בכל זאת נשגב מאתנו.  יש לו יקום, יש לו כל מיני חייזרים חביבים. יש
לו עולמות שהוא ברא והרס.  אולי הוא במקבל
מטפח עוד יקומון חמוד… מה קורה עם זה? למה אין התייחסות בתנ"ך לדברים
שנמצאים מעל לגבולות הנוכחיים של המחשבה והידיעה? 
אני לא מדברת על משנה ותלמוד,  הדרך
לקיים את המצוות, בין אדם למקום ואדם לחברו ואדם לעצמו. אני מתכוונת למידע ששייך
לעולמו של האלוהים, שיעשה לנו קצת קריצה לעתיד לבוא.  ומה עם חוש הומור? למה בתנ"ך אין
הומור?   למה סיינפלד ברוב המקרים יותר
מצחיק מהתנ"ך?  אולי אני מפספסת את
ההומור התנ"כי כי עבר זמן. בכלל, התורה היא קדושה ונצחית, אז למה היא מרגישה
כל כך אנושית? 

 

לכל התהיות האלה יש מענה מוכן מראש אצל
רבנים מפולפלים. אני כמעט יודעת
מראש מה יענו על מה שאמרתי.  בסדר,  העובדה שאי אפשר לנהל ויכוח הגיוני וקונסטרוקטיבי
על קיום או אי קיום האל מראה שמשהו בהנחת האל נמצא מעל ליכולת השפוט שלנו.  ואם כך, יש בזה משהו.  הספציפיקציה עדיין די מפריעה לי.   כולם מדברים כמה העולם רחב ומדהים, אני מרגישה
שהוא קצת משעמם. אם אלוהים היה פה, מדבר אתנו ומשחק אתנו, הידד. אבל הוא לא פה
ואני תקועה עם גזע האדם המשעמם והצפוי. אגו, תאווה, קנאה, צחוק. סט שבסוף חוזר על עצמו.   אבל
לפעמים, לרגעים, כשהאמונה פוגשת את האהבה, שהן אוחזות ידיים, מה שקרוי האינסוף
והסוף נפגשים,  אין דבר שישווה לזה.  אולי התחושה היא קצה קצהו של
ההשגה.

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s