כמו שניתן להבין מתיאור הבלוג החדש, אני קוראת את the art of the deal של דונלד טראמפ; זו אוטוביוגרפיה בת 200 עמודים שיצאה בסוף שנות השמונים.  בדיוק הגעתי לפרק 5,  The move to manhattan, והדבר המעניין ביותר הוא עד כמה זה מזכיר את האוטוביוגרפיה של בוב דילן,  the chronicles שפורשת את הגעתו לניו יורק ( מחור במערב התיכון של אמריקה, דלוות, מינסוטה) ועלייתו כמטאור/ קילוגרמט בידורי בין דורי או משהו. טרמפ לא הגיע מחור כמו מינסוטה אמנם, הוא נולד וגדל בקווינס ועשה עסקים בברוקלין, אבל בתקופה ההיא כל מי שלא גר במנהטן נמצא בסוג של פריפריה.  חוץ מהעובדה ששניהם בני מזל תאומים (כן, בכל פוסט צריך קצת אסטרולוגיה) הפרספקטיבה המרתקת שלהם, שילוב מן מבט רחוק וקר, אבל עדין ורגיש מאוד לניואנסים, החזירה אותי באחת לילדות. הייתי בת 10 כשהגעתי לראשונה לניו יורק.  נסעתי עם אמי לחודש בארצות הברית, לבקר את הדודים שחיו בבלטימור. היינו בכל החוף המזרחי: בלטימור, וושינגטון, פלורידה (דיסני וורלד), בוסטון ובסוף החלטנו על שבוע בניו יורק.  לילדה בת עשר , ניו יורק הביסה בלי מאמץ את דיסניוורלד. ניו יורק של הניינטיז הייתה הלונה פארק הכי גדול בעולם.   אני זוכרת את התחושה, יותר נכון הריח, שטרמפ מזכיר באוטוביוגרפיה שלו,  ריחות הסיגריות שמגיעים ממועדונים סגורים לאנשים עשירים בלבד.  אני זוכרת את דלתות השיש וזכוכיות המגדלים, ואת נעלי הסניקרס שלבשו האנשים.  ואני במיוחד זוכרת את החליפות המקסימות שלבשו הנשים הניו יורקיות, לנצח ממהרות, והקארה הבהיר המוקפד. כמה רציתי להיות כמותן שאגדל!  לא היה בי כל פחד.  כשהגענו לחנות "שוורץ" , חנות הצעצועים הגדולה ביותר בעולם, לא ניתן היה לעצור אותי. זה היה קסם אמיתי שמתגשם. אמריקה היא ארץ הילדים.  חשבתי כך כילדה ואני חושבת כך כמבוגרת. את אמריקה ניתן לחוות במלואה דרך הילדות.  אם אמריקה היא ארץ האפשרויות הבלתי נגמרות, ניו יורק היא השיא.  טוב, לא אהפוך את זה לפוסט אהבה לניו יורק, עשו את זה טוב ממני.  חוץ מזה שהספר פתוח ואני מסוקרנת לדעת מה דונאלד בן ה-26 יעשה הלאה, עכשיו שהצליח להשתחל למועדון החברים היוקרתי ביותר בעיר (כמו סטודיו 54 בשעתו הגדולה!), שורץ גברים מבוגרים ומצליחים וצעירות יפהפיות מכל העולם… ויש גם לא מעט עצות מוצלחות על איך לעשות עסקים (רמז: בקור רוח מוחלט, וקבור את הלב שלך קודם).

 

3 מחשבות על “

  1. מאוד מוכר לי מה שכתבת לגבי ניו-יורק (גם אם עם ניואנסים מעט שונים). גם לי יש דודה שגרה בארה"ב (ליד ניו-יורק (העיר)) וכבר כשהייתי כבן 9 ביקרתי שם. מאז, אני זוכר משהו אולי עוד 3 או 4 פעמים שביקרנו (כמשפחה או חלקה) שם.

    אני זוכר את ריח בתי הקפה מצד אחד (עם קפה ללא הגבלה בבית קפה מסויים, כלומר ברגע שסיימת לשתות שואלים אם למלא לך עוד, בלי תשלום נוסף כמובן…) וריח של טוסטים בארוחת הבוקר באיזה מלון מצד שני ויש לי עוד המון זכרונות משם. יחד עם זאת, באופן אישי לא התאהבתי במקום. מרתק בהחלט, אבל לא מעבר לזה.

    נשמע מעניינת הביוגרפיה של טראמפ. באופן אישי, אני לא מתרשם כל-כך מהשגיו, כלומר ברור שהוא אדם מוכשר מאוד, אמיץ וכיו"ב ועדיין עסקים של הימורים וכד’, אותי, לפחות, לא מרשימים או לא מהווים עבורי דוגמא או מושא להערצה..

    אהבתי

    • הוא מתאר את עצמו כאיש נדל"ן,  בניית בנייני מגורים והשכרת דירות יוקרה. ההישג הידוע ביותר שלו הוא הרי מגדל טרמפ בשדה החמישית.  אביו היה איש נדל"ן אבל לאוכלוסיות חלשות יותר, ולא במנהטן אלא בברונקס.  יש שם ספור יפה של משפחה (זו שדונלד גדל בה) שנאבקה על מעמדה, האחים (אחד מהם מת בגיל 40 מאלכוהליזם), אבא שלו והדרך הנוקשה בה עשה עסקים עם גורמים לא פשוטים (אנחנו מדברים על תחילת שנות השבעים כן?).  בקצור, מעניין.  לא הייתי אומרת שהוא אדם טוב. אבל בטח לא אדם רע. 

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s