חזרה

 

פתאום מן שתיקה.  שתיקה של החגים, הסתיו, כשיש כל כך הרבה לומר.  השמחה הפשוטה של השמחים, האומללות הסבוכה של האומללים.  ובתוך כל זה ישנם מקומות ספציפיים בעיר שאם אעבור דרכם, יעלו זכרונות ורגשות חזקים ביותר.  היום עברתי על יד אחד המקומות האלה,  מסעדת Uno על יד בית המשפט ברחוב שדרות שאול המלך בת"א.  אזור יפהפה אבל הזכרונות המעורבים קשים לי.  ואז אמרתי לעצמי, כשחלפתי במכונית וראיתי את המסעדה מתרחקת, היו לך 5 שנים עם הזכרון, הרי סבלת בזמנו מספיק, למה גם עכשיו לשלם את החשבון?  ואיכשהו זה שכנע אותי והפסקתי.  החיים בגיל 31, כשאת כבר בתוך החיים ולא יכולה להעמיד פנים שתכף יתחילו. ודווקא כשהאשליות נושרות, את זקוקה כל כך לאשלייה.  אולי לכן אני נכנעת לסרטי ילדים עמוק בלילה, סרטי ילדים מטופשים של דיסני משנות החמישים שישים. 

אני הולכת ומבינה שאני לא באמת מכירה את עצמי כפי שחשבתי. יש הפתעות גם
עכשיו.  ולמרות כל ההשלמה, בת 31 זה לא בת 21, אין מה לעשות. אני חייבת לכתוב, חייבת לחבור שוב לעץ החיים שהוא
היצירה (האמתית שיש בי רק לפעמים, כשאני מצליחה, אבל זה גם לא תלוי רק בי אלא
באלוהים כנראה). זה מוזר, כשאתה מלא סיבות לחיים, אתה מוצא שאין מספיק כלים. כשיש
הרבה כלים, אתה מוצא שיש פחות טעם.

סליחה על העצבות, תשרי זו הרי תקופה יפהפייה.  

 

 

8 מחשבות על “חזרה

  1. קולעת כתמיד.
    ההתבגרות משכללת את הכלים ומקהה את הטעם…הכרח קיומי.

     מצחיק, גם עבורי המקום הספציפי הזה מסמל תקופה (אז עוד לא היתה אונו, ובית אמות היה בית אי בי אם).

    שתהיה לך שנה טובה מלאה ביצירה ובגילויים חדשים, סיבות והתרגשויות.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s