יתרון לאני

 

   העולם הריק נגע בה יותר מהמלא. כי העולם היה מלא
באנשים ועצים וכבישים וזריחות.  ואילו העולם הריק שכב על ידו והמתין. היא
 רצתה את העולם הריק יותר משרצתה כל דבר אחר.  היא חשבה עליו – כמה מוזר
לחשוב על משהו בלא מחשבה – עולם בו החשד הוא האישור היחיד לקיומך
.  

 

הקטע
עלה בי ונכתב כשראיתי את הסרט "בטי בלו", בתחילת חלקו השני של הסרט. בטי ישבה
על כסא ובהתה בקיר, ערומה. נדמה לי. 
אז חשתי את המילים האלה ומיהרתי לכתוב.  העיניים שלה היו שקופות וגם גופה החשוף, ממורק לעינינו. 

 

מגע בכאוס יכול לתת לאדם כוחות גדולים ליצירה.  כדי
להבין את הקשר, חזרתי לאותן שלוש פעמים בהם יצרתי
יצירה אמיתית ומוצלחת באופן מובהק.  הייתה בהן אהבה, זיקה, אך גם קפיצה שלא הובנה לי עד הסוף.  הייתה מידה של כאוס. אולי יש מידה כזו כשאדם
נוצר כרצון חופשי?   פעם, בדיון
בשולי ה"מורה נבוכים", הרמב"ם העיר שיתכן שהכאוס בעלמנו הוא ביטוי לרצון השם.  העולם, על פי ספר בראשית אך גם על פי המדע המודרני, עבר מכאוס לסדר.  העולם אחוז בחוקים כמו רשת דייגים ולנו לא נותר אלא להדחק לחור ולנסות לנשום.  אך מעבר להם ישנה חירות אמיתית, אינסופית. מדוע מגע בחירות הנפלאה הזו, המחייה, הוא מסוכן?   

  מהו המגע עם הכאוס הזה?  מהו העולם הריק השוכב לצד העולם שלנו?  הדרך לגעת בחירות מבלי להתפרק היא הפיכת האני לאין.  אין פה הכרה בכך שהאני הוא אשלייה (כמו בבודהיזם), אלא הכרה באמת של האני ואח"כ עטיפתה באשלייה שנושא האני (אני חזק, אני יפה, אני 1.70, אני רע או טוב).  האמת עטופה באשלייה, כמו פרי העטוף בקליפה. יכולתו של אדם להיפגש עם האל אפשרית תודות לספציפיקציה, לתיחומו, של אותו אדם (תוך הרחבתה המדודה). והרי האל הוא אינסוף.  אז יש יתרון לאדם, והיא הספציפיות שלו.  לכן יש יתרון לאני.     

 

4 מחשבות על “יתרון לאני

  1. כפי שכבר אמרתי לך, מתישהו, האין הוא נקודת המוצא. ממנו יש רק דרך אחת. אל ה"יש". ההכרה באין, הנוכחות שלו, ההימצאות בתוכו, גורמת לי תחושת שלמות. שלוות נפש. היעדר מוחלט של עצמיות.
    הכאוס, בניגוד למה שכתבת, הוא היפוכו המוחלט של האין. הכאוס הוא עודף ה"יש". הצפת האגו.
    אני אוהב את הכתיבה כי (אצלי) היא מתרחשת מתוך האין, תוך שאני מביט נדהם בכאוס ומנסה ליצור בו סדר. זמני כמובן. זהות משל עצמי.

    אהבתי

    •   לא הקבלתי את הכאוס לאין.  הפיכת האני לאין היא דרך לבוא אתו במגע בשלום.  מה זה כאוס? העדר חוקיות, כלומר חירות. 
      כשאנו באים במגע עם הכאוס, עודף ה"יש" הזה שהזכרת, הצפת האגו (אגו או רצון, אותו דבר), של מי הוא?  שלך? אם נקח את הצעת הרמב"ם, יכול להיות שלא. 

      אהבתי

  2. דווקא לא נכון שהעולם עובר מכאוס לסדר. מדת הכאוס ביקום גדלה כל הזמן. אמנם לא צריך מונחים מדויקים כדי לראות את זה, ובכל זאת למדנו בכימיה כשהייתי בתיכון לפני שלושים שנה בערך מושג שנקרא אנטרופיה שהמשמעות שלו  היא זו. ואני זוכרת שכתבתי במחברת בהדגשה עם סימן קריאה "היקום שואף לבלגן". זה בערך הדבר היחיד שאני זוכרת מלימודי הכימיה. לגבי האני והאין, גם לא בטוחה. אני דווקא בגישת הבודהיזם בנושא הזה.

    אהבתי

    •  מה שהזכרת, החוק השני של התרמודינמיקה, השאיפה לבלגן, יכול להצביע על כך שבמקור היה בלאגן.  וזה אפילו הגיוני.  אם כי דיברתי פה על סוג כללי יותר של בלאגן,  העובדה שהעולם שואף כל הזמן למרידה בחוקיות (אם כי השאיפה לבלגן היא במסגרת החוקיות ולא פריצת החוקיות) זו בהחלט נקודה אופטימית. 

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s