זוהר

 


הייתי בחורף,  בירושלים,  והגברים שפגשתי היו סוג של קיץ.  בלילות שכבתי בחדר וחלמתי על עצמי רוקדת, צוחקת
ובוכה אתם.  שלוש שנים היינו במסע שלא
נגמר, והזיכרונות היו האחיזה היחידה שלי, האושר היחיד בחיי. האושר האמתי. 

ניגנתי בגיטרה. גיטרה
קלאסית פשוטה שקניתי בנחלאות. לא הייתי פופולרית במיוחד.  הופענו במקומות אינטימיים,  מול קהל משונה.


  פעם היו לי חלום להיות זמרת,  אבל עקב סדרת מאורעות מורכבת, כל זה לא יצא
לפועל.  החלומות נשברו לאלפי רסיסים ונתזו
לכל חלקי השמיים.  הייתי מתבוננת בהם
מהחלון בחדר, רוכנת ומבקשת מהכוכבים. 

לא היה אכפת
לי.   ידעתי שאתה מקבל כל מה שאי פעם רצית
, ואז מאבד את זה, כדי לדעת מה זה חופש אמתי. 
  אנשים שאלו אותי למה – אבל אין
טעם להסביר לאנשים שיש להם בית מה זה, מה זה לחפש באנשים אחרים מקום.  הבית הוא איפה שתניחי את הראש.  תמיד הייתי בחורה לא סטנדרטית.   
אחותי אמרה תמיד
שיש לי נשמה של זיקית.  לא מצפן שמצביע על
הכיוון הנכון, לא אישיות מוגדרת. רק שנוי, פנים משתנות, ורצון רחב כמו האוקיאנוס.  רציתי אהבה.  


ואז פגשתי אותו.  במקרה, במועדון קטן על יד הגבעה הצרפתית.  הוא קרא לי להתקרב  ואמר שאני יפה  אבל מקוללת ברעל.  הסתירות שלו הרגישו כמו נשיקות.  ידעתי שאני בחיים.  הוא פגע בי אבל תודות לזעם שלו ידעתי שאני בחיים. כמה שאהבתי אותו, זה אף פעם לא הספיק.  

 

  אנשים שאלו אותי למה – אבל אין טעם להסביר לאנשים.   לעצמי הייתי מובנת.   ידעתי שאהיה האישה האחרת.   שהשתייכה לאף אחד, ולכולם.  ולא היה לה כלום, ולכן לא היה מה לאבד.   שכל ניסיון עשה אותה מי שהיא, אובססיבית לחופש
שהפחידה את עצמה עד שלא ניתן עוד לדבר. הייתי שותקת.  ונעתי כמי שהזוהר נוגע בה. 


 

2 מחשבות על “זוהר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s