אבוקדו

 

אני רוצה לבטא חולשה ולא מצליחה. אנשים, משום מה, לא תופסים אותי כחלשה.   ויש בי משהו מתעתע; בחוץ יש קליפה דקה ובפנים אני חלשה ובפנים-פנים אני חזקה מאד. כמו אבוקדו.   מתי הייתה הפעם האחרונה בה אהבתי? הייתי בת 24. לבי נהדף כה חזק שנשבר. ואולי הנשמה נסדקה. תמיד אומרים לנשים הצעירות שהכל יעבור עד החתונה. וובכן, לא הכל עובר.   קרובת משפחה שלי חלתה בסרטן אגרסיבי לפני כמה חודשים. כולנו איתה. זה מדהים כמה זה גם איחד את המשפחה והוציא מכולנו דברים שהפתיעו. ביליתי הרבה בבית החולים שערי צדק בירושלים.  היא מרגישה עכשיו הרבה יותר טוב מחייכת וחיונית ואפילו הרצנו צחוקים היום כשהיא הלכה עם ההליכון. כל החודשים האלה נהניתי לעזור ולהיות שם לצדה, נהניתי לשמח אותה. אנשים כורעים ברך בפני סרטן, שהוא צורה של אלימות אורגאנית. אבל לפעמים הם אלימים מאוד אחד כלפי השני.   דווקא כשליוויתי אותה נחשפתי לגבולות של המדע המודרני, הרפואה המודרנית. וזה חיזק בי את האמונה ברוח האדם. גם הרופאים עצמם, פרופסורים בכירים ככל שיהיו, הודו שבמקומות האלו פונים לדת ולאמונה ומחפשים גם שם חלקי תשובות.   כשהאדם שפוף ושקוף על כסאו, גופו נאבק, אז הרוחניות שורקת.  אז יש תוקף לכך שאתה רוחני.  האישה הזו היא אדם מאוד מאוד רוחני, לא דווקא בגלל המצוות שהיא בחרה למלא, אלא בגלל הבחירות שעשתה בינה לבינה. וכל זה נאסף ונתן כוח. ביום חמישי האחרון, בערב, אחי התחתן.  כזו שמחה והתרגשות שטפו את המשפחה.  אבי נאלץ לרקוד ואני הייתי משועשעת. משועשעת ושמחה, לכמה שעות. יש נקודות בהן אתה מרגיש כמו אבוקדו. 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s