פעמים רבות במד"ב נבחן האופן בו טכנולוגיה משפיעה, משנה (ובעיקר מאיימת) על דרכי החיים של בני האדם.  לפעמים, בכתיבת מד"ב נעלה,  נבחנת הטכנולוגיה כאיום אפשרי על מה שנותן משמעות לחיים – ביצירות כמו "בלייד ראנר", "1984" וגם הסרט מטריקס.   ביצירות אחרות כמו "המשחק של אנדר", נבנה עולם אפשרי, כמעין עבדה, ובה נטיות אנושיות נמתחות לקיצון יחד עם הטכנולוגיה.  בדרך כלל האורגניות של החיים עומדת בפני מאבק כלשהו עם משהו שרוצה לנתץ אותה או לשעבד אותה.   מה שחסר לי לפעמים ביצירות כאלה, שכמעט כולן נכתבות על ידי אותו פרופיל אנושי, הוא מקום מרכזי לאנושיות עצמה המאויימת כביכל. כוונתי, מקום ליומיומי דרכו מתגלה בעצם הרוח האנושית.  הורים לילדים קטנים, מורים וסיטואציות חינוכיות בבית ספר, קניות בסופרמרקט, אופנה, מוסיקת פופ וכן הלאה.  החיים כלומר. הדבר עצמו אותו הטכנולוגיה תשרת.  

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s