מעגל

 

הקשבתי להרצאה יפהפייה של הרב על גלוי פנים אל פנים עם האלוהים.  היא נתנה לפני כחודש וחצי, לקראת הושענא רבה.   הוא חתם אותה בדימוי על מעגל שהסעיר אותי. הוא הסעיר אותי מפני שאני בעצמי השתמשתי בו בעבר בקטע שכתבתי, יד.  אינני יודעת מדוע הגיע לי הדמוי המסויים הזה, אבל הוא נכון.  דובר בו על התנועה במעגל בחגיגות הושענא רבה – היום האחרון של חג הסוכות, כשהחוגגים מקיפים שבע פעמים במעגל את המזבח.  תוך כדי התנועה במעגל אדם רואה את חברו מביט בו, אך מבין שלשניהם נקודות מבט מנוגדות. ובכל זאת, בעוד כמה רגעים, הם יתחלפו ויעמדו זה במקומו של זה. כולם מסתכלים זה בפני זה, שמחים, אך לא מפסיקים מהתנועה ולא נוגעים במרכז המעגל.  

 

 אני מרגישה קרובה לאל בנשמתי, הוא מקרב אותי יותר כשהוא רוצה. מקרב דרך רעיונות, פזרי רעיונות ויצירות שהוא מזכה אותי לכתוב. הוא מזכה אותי דרך אנשים ומצבים – על פניהם שונים מאוד – שאני מכירה ונמצאת ביניהם. הוא מקרב דרך המעשים הטובים שאני משתדלת לעשות בהיסח, כביכל באקראי. האל נתן לי להרגיש אהבה מוחלטת כל כך שהבנתי שהיא לא שייכת רק לאדם מסויים אלא חייבת לעבור לממד הכלל.  וזה קשה, נכון. אבל אלו החיים. ואולי מביך לומר את זה מול העולם האדיש, המכאני, המוזר והלא פשוט שלנו, אבל אני אוהבת ומכבדת את האנשים והמרחבים שברא. לבי מלא אהבה.

 

לכן אני מבינה עכשיו יותר את מה שבוב דילן אמר:

I find the religiosity and philosophy in the music. I don't find it anywhere else. Songs like "Let Me Rest on a Peaceful Mountain" or "I Saw the Light"—that's my religion. I don't adhere to rabbis, preachers, evangelists, all of that. I've learned more from the songs than I've learned from any of this kind of entity. The songs are my lexicon. I believe the songs

 

מזל תאומים ודגים הם המזל המתחלף הפותח והמסיים בהתאמה.  הם מבינים שכל העולם נובע מהאני.  הם חווים את המצב בו עמד העולם בראשיתו – כל העולם היה האדם הראשון.  האדם הראשון היה כל העולם.  רבנים, דתות, הם חשובים ומבחינים. מזל גדול שיש אותם. אבל הם לא לב העניין.   אני מרגישה שכל סוגי הרוחניות, לא רק שיש להם מקום אלא, הם נחוצים מאוד. ואני חייבת שהם יעברו בי. 

 

אני רוצה להקדיש את הפוסט לאישה יקרה  שהייתה לי זכות להכיר מאז היותי בת 9, ונפטרה ממחלה לפני כשלושה שבועות: הרבנית האני מכלס. 

היא נולדה בניו יורק,  שם הכירה את בעלה מרדכי. שניהם עלו לארץ בצעירותם והקימו משפחה מפוארת  (14 ילדות וילדים, רובם בוגרים ובעלי משפחות בעצמם). והיה להם מנהג בלתי נתפס כמעט של הכנסת אורחים; כל אדם שהיה מעוניין להכנס ולאכול ולשהות אצלם. כל אדם. כל סוג אנושי פחות או יותר עברו אצלם והתארחו.  יש להם שתי תאומות זהות שהן בדיוק בגיל שלי. כשהיינו ילדות שחקנו יחד בגומי, היום שתיהן נשואות ואמהות לילדים.  לא זכורה לי פעם אחת שלא שרתה שמחה גדולה בבית הזה, אכילה שמחה ושירה. עשרות אנשים, עשרות. וילדיהם היו מסתובבים ומשרתים את האורחים עם מגשי אוכל.  מעל עשרים שנה שהאנשים האלו עשו בשביל אחרים ושמחו אותם.   זכיתי להכיר את האישה הזו, האני מכלס. וגם בזכות זו יכולתי, מאוחר יותר, לעמוד בגבורה בנסיונות שהחיים מזמנים ולזקוף את ראשי.  ואני מודה על כך.  

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s