מזוודה

 

קראתי היום לראשונה מחזה
של חנוך לוין.  קראתי שניים בעצם.  יש לו כשרון עצום, אבל למרבה הצער הנשמה נמצאת בפער מהכישרון הטכני. לפעמים זה קורה אצל יוצרים מובילים.  היכולת כה גבוהה שנלכדים בה.  אבל יכולת זה כמו מכשיר בסופו של דבר.  חשוב שתהיה הנשמה הגבוהה שמובילה את המכשיר. 

הוא כותב דברים
שידועים מב' רגשית לי זמן רב.  הוא מפחד כל כך מהמוות, אבל למה בעצם?  הוא לכוד, לא רוצה להתקדם מעבר
לפחד. משתמש באלימות ופרובוקציות כדי לשכח את הפחד. אבל מה הוא אוהב בחיים ? הייתי שמחה שהיה מחייב חיים ולא רק נזהר מהמוות. אולי אני
מתמודדת עם הפחד בכך שאני מחבקת את המוות.  כן, אני במקום אחר מבחינת הנשמה שלי. אני מאמינה שאהבה היא הערך הכי גבוה, ושצריך להגיע לאמונה כהרחבה של אהבה.  יובל נח הררי כתב דבר מדהים בספר שלו, הוא כתב שעד היום הדתות ינקו את הערך שלהן מהמוות, מהפחד שיש לאנשים למות.  הוא כתב שהאדם מנסה עכשיו בכל כוחו לנצח את הזקנה והמוות.  דברים מוזרים אבל מרגשים.  אני מבינה שבעקיפין נח הררי מאמין בכניסה לעולם הבא? עולם בו הנשמה נצחית.  אני דווקא לא כל כך רוצה את הנצח.  לא באופן כזה על כל פנים.  המזוודה שלי מוכנה, ארוזה, נצבת בפינת החדר.

 

 

   
  

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s