שאלות

 

בסופו של דבר רוב האנשים מתמודדים עם אותה שאלה כל חייהם. החיים הם שאלה, אך האם המוות זו תשובה?  קראתי לאחרונה את חנוך לוין.  משהו כואב לו ולא מרפה. ולא מדברת על הכשרון הטכני, כשרון עצום שכמובן נחן בו. אני מדברת על הנשמה.  את המהלך הדיאלקטי, האנטי, זיהיתי מיד: הוא חרד מהמוות בצורה גמורה, ולא מצליח לחייב את החיים בלעדיו. אז לאן הוא מוביל? לחיות כמו כבשה, המלחכת עשב באחו, ורוצה לחיות ולפעול, בלי אמונה או אידיאלים או משהו שאפשר לדבר עליו?  

 אני מרבה לדבר על אהבה, אך כמה שנים עברו מאז הרגשתי אהבה אמתית? ואולי זה מה שמאפשר לדבר, להבין. והייתי רוצה להבין למה אינני רוצה ממש להיות אם, בשעה שתשעים ותשע אחוז מהנשים בעולם רוצות ועסוקות בזה.  אין לי אנטי, אין אידיאולוגיה. אני פשוט לא מרגישה רצון, לא מרגישה שזה בשבילי.  אולי אני לא מספיק אוהבת את החיים, את עצמי, אולי בן זוגי? אולי. אבל אני מרגישה שיש בי חלקים יצירתיים, יצריים, אחרים. והם ממלאים אותי לפעמים. וכשאני מצליחה ללכת במהלך יצירתי שיש בו גם חוקיות ומגע באמת,  זה כל כך חזק.   נכון, אלו אמירות שרק אדם מאוד מאוד מצליח, שתופס מקום כ"כ מרכזי בתחום בו הוא עוסק, יכול לומר בלי להשמע יומרני ופתטי. אדם כמו ניוטון, ששנה את מהלך ההסטוריה. אדם כמו הרבי מילובביץ' , או אפילו אינטלקטואלית כמו איין ראנד או מדענית דגולה כמו הפיסיקאית אמי נתר.  ואני לא בטוחה שכל האנשים האלה בחרו לא להביא ילדים (חלקם לא הקים משפחה). כנראה שזה פשוט מה שקרה.  

 תכלית האדם היא ליצור לצד היצירה הטבעית, שהיא החיים. להביא חיים. האם אני באמת ובתמים אוהבת את החיים?   נראה לי שרוב הנשים לא חושבות מחשבות כאלו, הן פשוט מתעגלות והרות. או שהן נאבקות להתעגל להריון.  בקצרה, הריון תופס את חייהן. וזהו. הן לא עסוקות בניתוח מסובך. אני לא מצליחה להתחבר לתופעה הזו, הריון, זה לא בשבילי.  וגם התוצאות לאורך השנים. לא החודשים הראשונים, או השנים הראשונות, המאלצים לעשות שנוי מוחלט בכל אורחות חיי ולמעשה לוותר לוותר ולוותר. זה באמת לא זה. אם הייתי רוצה להיות אמא, כמו שפעם רציתי בקרבתו של מישהו, ורציתי לעשות משהו, אז הייתי מוצאת דרך וכנראה מצליחה. אין לי בעיה לאהוב ולתת בשפע.  הרצון אינו. הוא נפקד.  כשמדברים אתי על נשים בהריון ועל אמהות, או כששואלים בחטף על הנושא, אני לא מרגישה רתיעה. כאילו קראו בשם וזהו לא שמי. כמו שאינני מגיבה, מנטאלית, לקריאה בשמו של אדם אחר, כך אני לא מגיבה לנושא הזה.   

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s