רסיסי גלות

 

החידוש של היהדות, ולימודי עם הרב ב-5 השנים הללו, הוא "בחרת בחיים". החידוש טמון בחיים. בטוב,  באנושי ובחי. ובזמן, שהומצא יחד עם החלל.  לא שימוש בחיים על מנת להגיע לרוח, כי המוות
במילא ממתין, החידוש הוא החיים עצמם כתכלית. והאהבה שלהם, על אופניה השונים.  הגאולה שלי, אם להשתמש במילה קשה כזו, יהיה מעבר מאהבה מסוימת לאהבה כללית, רחבה. ההבנה שאהבה, במובן שרבי עקיבא דבר עליה,
מתוך יסוד המים, החסד, היא השפה של אלוהים. אהבה שעולה מן השתיקה, כי מאחורי הקיים,
לפחות לתחושתי, שורר שקט. ואולי לא בדיוק שקט אלא מנגינה ללא מילים. אהבה היא השפה בה אלוהים משיב למי שפונה אליו באמת.  

 

 עם הפולחן הדתי קשה לי מסיבות רבות.   שהרי התפילה והעמידה בבית כנסת באה במקום דיבור
אמיתי עם האל, והיא העמדת פנים. התפילה בבית הכנסת מזכירה לי פעמים את התיאטרון היווני, בו האל לובש מסכה ומשתתף על הבמה. אצלינו הוא אפילו לא משתתף.  גם רעיון המקדש שהינו פוליטי מדיני ומערב אינטרסים גבריים של כוח עצמה מלחמה
וממון,  זר כרגע לחוויית התפילה בבית כנסת.
אבל נכון הדבר שבריחה מהפוליטי מדיני, הריהו פחדנות. כי אם אני נמשכת אחר רעיון הנבואה איך להתכחש לנושא המקדש?  אבל אי אפשר להפקיע ולבודד את הרעיונות היפים,
כי כך הם מעוקרים.  פעם דיברו על
ארץ ישראל כמקום מטאפיזי, לב לכל הערגות. עד שבסוף עשו החלוצים מעשה, באו הפשילו
שרוולים, נעלו סנדלים, והתחילו לעבוד.  זו
אידיאליזציה אבל בקירוב ראשון היא נכונה. אין משמעות לשיח אינטלקטואלי סביב הדת (אין
דבר כזה פילוסופיה דתית), ואין משמעות לחוויה האמונית בפרטיותה בלי הרחבתה לחוויה
כוללת, עממית, ובסופו של דבר פוליטית.

 

מאחר ואנחנו בעצומה של תקופה אינדיבידואליסטית,
למה שעושה היחיד (מצלם כותב שר וכו) אין עוד משמעות מחדשת.  תמונה הודפת תמונה, פוסט או ציוץ,  אנחנו שוכחים.  היהדות תצטרך לעבור שלב, לעבור עוד מהפכה לאחר
המהפכה הציונית.  אלא שאני, ורבים אחרים, מסתייגים מכך. ייתכן שרבנים  יגלו שהאופן בו הם תפסו את היהדות, והתפרנסו
ממנה, הוא שקר ורמייה ויגורשו מעמדותיהם במערכת. 
אף אחד לא יודע מה יהיה, אבל דבר אחד ברור:  דבר לא יצנח מהשמיים.  

 

 כשאהבתי באמת גבר הרגשתי שהוא גולה בתוכי. אני חושבת שכשאנחנו מתקרבים לאנשים ואוהבים, אנחנו מדמים בתוכנו את מצבם האנושי. ובכך עושים להם מקום.  פתאום אני
מבינה משהו:  אולי אצל הגדולים, ברוח ובמידות, רסיס מהאל גולה בנפשם. וכך,דרך אהבת האדם, יכול האל, האינסוף, להתקרב
לעולמו ולשכון לצד האדם. 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s