הימים, כמו שאומרים, עוברים. אז היום חפשתי איזה מכתב חשוב זמן רב. הפכתי את כל הבית, באמת הייתי כבר על סף ייאוש.  הלכתי למטבח לקחת לי מעדן חלב, להרגיע את הנפש.  ופתאום, בין הגבינה לחומוס ראיתי נייר לבן מקופל; המכתב!!!  מה הוא עושה שם? זה היה כל כך הזוי שהתחלתי לצחוק בקול רם.  החיים הם סיבת עצמם.  מה זה אומר? לא יודעת, וזו כבר התקדמות. אם הייתי יודעת לענות באיזשהו אופן לוגי, תהליכי, אפשר היה לשבור אותי. אפשר היה לפרק את המהלך. אבל מעגל הרבה יותר קשה לשבור. כך אני רואה את זה.  אני חושבת שעם השנים אני מבינה יותר איפה למצוא את האהבה שכל כך חפשתי – אני רוצה להצליח לאהוב כמה שיותר אנשים.  אני לא רוחנית ולא הייתי בהודו. פשוט, אלוהים בינתיים לא מדבר (עם אף אחד שפוי), אז לצפות לסמס /חלום מלמעלה זה להתקע במקומי. לאהוב אנשים זה תהליך שלוקח הרבה עבודה אבל לפחות הוא מוליך לאנשהו. ואני רוצה להתקדם. אולי זה גם יגרור נסים ונפלאות ברמת הכלל, מי יודע?  ואני לא על מריחואנה רפואית. 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s