בשנים האחרונות יש לי פחות עניין בגברים. אני דוממת מבפנים, נאלמת. גם זה לא לגמרי מדויק: הרבה מהיצר הפך ליצירה ואני כותבת כל הזמן. אבל למה זה צריך לבוא במקום? האם זה mutually exclusive? במובן מסויים כן. ובמובן אחר ממש לא. יש פן שטחי מאוד ליצריות של אישה, ליצריות שלי.  יש גברים שמושכים אותי מאוד, והם גברים בעלי מעמד חברתי מובהק.  לעיתים רחוקות יותר יש גברים שמשהו בחיצוניות שלהם, המשלב אינטליגנציה מסויימת, המשתקפת, במבט, מושך ומהלך עלי קסם.  שני הסוגים הללו מפרקים אותי מבפנים. השני למעשה יותר (גברים מבריקים אנדרוגינים ועדינות גדולה). זה  מכלה אותי. לאחרונה אני מנסה להבין: אולי כי הוא תופס את מקומי כאישה, בעדינות שלו, ומאפשר לי לקחת את המקום האחר, המעניין וזר? אינני יודעת. אולי זו סתם שריטה לבחורים עדינים.  והסוג הראשון, הגברי ממש, עוצמתו לאו דווקא מסגירה עצמה באגרסיביות – בדיוק להפך. הרי מלך כלל לא מרים את קולו, נוכחותו לבדה משליטה שררה. 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s